מרתק: בית הכנסת של דמוה והסוד המופלא של העץ הקדוש

האזור במצרים, מדרום לקהיר, המכונה בשם "גיזה", ידוע בעולם כולו בשל הפירמידות הענקיות השוכנות בו, ומעל כולן הפירמידה הגדולה של גיזה, הספינקסים, ושאר פלאי תבל שנבנו בידי המצרים הקדמונים.

בכפר קטן בגיזה בשם "דמוהי" שכנה לה קהילה יהודית עתיקת יומין, ובמרכז הקהילה בית כנסת שנקרא "בית כנסת של משה רבנו", ולפי המסורת המקומית שם עמד משה בעת שנשלח לדבר עם פרעה.

על יד בית הכנסת היה עץ עתיק יומין, אשר לפי האגדה המקומית צמח מתוך ייחור שנלקח ממטהו של משה רבנו. העץ היה גדול ורב פארות. ההיסטוריון הערבי מקריזי מספר כי פעם עבר שולטן אחד וראה את העץ, אמר לאנשיו: חזרו למחרת עם כלי עבודה וכירתו את העץ  היפה הזה, רצוני להשתמש בקורותיו העצומות לבניית מסגד חדש.

הגיעו שליחי השולטן בבוקר, והנה העץ כפוף ויבש, וענפיו מדולדלים, אמרו לעצמם: חבל על אותו עץ שהיה יפה כל כך ועתה נשחת, אין טעם להשתמש בקורותיו, נלך ונחפש עבור השולטן עץ אחר. אך הלכו שליחי השולטן, והנה העץ חוזר לעצמו ומזדקף וקורותיו נשלחו אל על. כוח פלא היה בעץ, לדאוג  לנצחיותו.

בחג השבועות היו עולים היהודים מכל הערים במצרים לבית הכנסת של משה, וחוגגים שם את מתן תורה, שהוא חגו של משה רבנו עליו השלום. בשנים הקדמוניות היו שולחים מכתבים לכל הארצות שיבואו לעלות לבית הכנסת ביום ז' באדר, יום פטירתו של משה רבנו, ללמוד לעילוי נשמתו. היו צמים כל היום ועוסקים בתורה, ובסוף היום היו עושים משתה ושמחה גדולים בשמחת התורה. ההיסטוריון המצרי סמברי מעתיק מכתבים כאלו שנשלחו לתפוצות ובהם מתוארת חגיגת יום ההילולא של משה בבית הכנסת המיוחס לו.

יום אחד נחרדו אנשי המקום, העץ החל להתקפל ולנבול, לא עזרו כל הטיפולים, הדשנים, ההשקיות, התמיכה, כאדם גוסס, העץ גסס וקמל עד שהתפרק כולו לשבבים. חקרו ודרשו, ומצאו כי יהודי אחד חטא בחטא מכוער שם באותו מקום ממש תחת האילן, ואותו העץ הקדוש לא יכל לסבול זאת, ולכן נעלם מן העולם. לאט לאט התפרקה גם הקהילה שסביב בית הכנסת, עד שנפוצה לכל רוח. ועדיין, מאות שנים לאחר מכן היה מצוי אצל יהודי מצרים שם משפחה "דמוהי", אות כי מוצאם מאותו כפר נעלם שבו היה בית הכנסת של משה רבנו. כיום לא ידוע מקומו, והוא נמצא רק באגדות.