היסטוריה וארכיאולוגיה
תיאוריות השכתוב במקרא: ההמצאות שאינן משקפות את המציאות
מציאת המגילות הגנוזות בים המלח מוטטה את התיאוריה שלפיה היו בישראל בימי הבית השני כל מיני נוסחאות של התנ"ך. אך ענף נוסף של תיאוריות קרס מול המציאות, בגילוי המגילות האלו. יוצרי התיאוריות של "ביקורת המקרא" הוציאו ממוחם הקודח רעיונות חדשים
- יהוסף יעבץ
- פורסם ט"ו טבת התשפ"ה

כפי שראינו במאמר הקודם, מציאת המגילות הגנוזות בים המלח מוטטה את התיאוריה שלפיה היו בישראל בימי הבית השני כל מיני נוסחאות של התנ"ך. להיפך, נמצאו אלפי קטעי תנ"ך מתקופות שונות מאמצע ימי הבית השני, ובאף אחד מהם לא היה זכר לשינויי נוסח ותוכן אידיאולוגיים.
אך ענף נוסף של תיאוריות קרס מול המציאות, בגילוי המגילות האלו.
יוצרי התיאוריות של "ביקורת המקרא" הוציאו ממוחם הקודח רעיונות חדשים: השינויים והעריכות היו, אמנם, אבל בתקופה מוקדמת יותר.
הבעיה היא, שהצורה שבה נוצרו השינויים האלו תוארה על ידיהם באופן אנכרוניסטי, שהוא בעצם בלתי אפשרי. את זה אנחנו לומדים מהמגילות בים המלח, המלמדות אותנו איך באמת כתבו טקסטים והעתיקום, במקום לשגות בסיפורים בלי קשר למציאות. לפי התיאוריות המקובלות, אנשים הוסיפו הערות ושינויים על גיליון ספר התורה, ובפעם הבאה – המעתיק הכניס את ההערות לתוך הטקסט. האם זה יתכן?
לכך הקדיש חוקר המגילות פרופסור עמנואל טוב מאמר מיוחד בשם "כתיבה ושכתוב במגילות קדומות: השלכות על הביקורת הספרותית של המקרא", וכך הוא כותב, בין הדברים: "אחת השאלות העיקריות לדיון היא. האם מבחינה טכנית יכלו מעתיקים לשנות באופן משמעותי את תוכנו של ספר שכתיבתו הושלמה. לענ"ד זאת הייתה משימה כמעט בלתי אפשרית... תחילה נדון בכתיבה על גבי עור ופפירוס בשטח קבוע שהיה מוקף שוליים מצומצמים, ונתאר את הקשיים הטכניים שהיה על סופרים להתמודד עמם אם רצו להכניס תיקונים במסגרת נוקשה זאת, בגלל חוסר מקום פיזי בשולי הטורים, וגם בגלל האפשרויות המוגבלות של החומר שכתבו עליו, יכולת התיקון של טורים כתובים הייתה מוגבלת ביותר, בין היתר, אחרי השלמת הכתיבה לא היה מקום… אין זה סביר שהמגילות הקדומות הכילו שוליים רחבים יותר מאלה שבמגילות קומראן, השוליים שבין הטורים לא הותירו מקום רב להוספות, ובדרך כלל גם לא נכתב בהם דבר...".
יתירה מכך, לא זו בלבד שהדבר לא היה אפשרי טכני, ממעקב אחרי אלפים רבים של טקסטים מקראיים, רואים שאין שום זכר לשינויים הגהות ותיקונים, זה לא היה קיים, כפי שכותב טוב: "הממצא בקומראן ביחס למגילות המקראיות והלא מקראיות מלמד שאין כל עקבות מוחשיים של שכתוב מגילות... במגילות המקראיות לא מצינו עקבות פיזיים של שכתוב התוכן. לא בפרטים קטנים ולא בעניינים גדולים… דיונינו בקשיים הטכניים של המעתיקים והעיון בממצא מקומראן מראים איך דורות של עורכים ומעתיקים (המונח אינו משנה) לא שיקעו את שכתוביהם בעותקים הקיימים. תהליכים של שכתוב, הוספה או השמטה לא יכלו להתבצע בצורה של תיקון עותקים קיימים בגלל ההגבלות הפיזיות הנזכרות של כתיבה במגילות… נראה לנו שבתקופות קדומות הבעיות הטכניות הקשורות בכתיבה ותיקון היו אף סבוכות יותר מאלה שבמאות האחרונות לפני הספירה...
"מראשית ימי החקירה הביקורתית של המקרא, בייחוד הnקירה ההיסטורית ספרותית, סברו החוקרים כי ספרי מקרא רבים בנויים שכבות שכבות שהורכבו על גבי ניסוחים קודמים, כהשוואה לניסוח הקודם. שכבה חדשה כזו יכלה להוסיף או להחסיר סיפורים, רשימות, כרונולוגיות, מזמורים וכיוצא באלו...
"הנחות הנוגעות לשכתוב ניסוחים קודמים הן לחם חוקם של חוקרי המקרא. אך לפי מיטב ידיעתי לא הקדישו החוקרים תשומת לב לריאליה של הנחת השכתוב.
"בספרי מבוא, בפירושים ובמחקרים אחדים מדובר הרבה על הרכבת שכבה על גבי שכבה ועל תחיבות ארוכות בטקסט, אך החוקרים לא שאלו את עצמם איך יכלו, מבחינה מעשית, להוסיף קטע שלם למגילה שכתיבתה הושלמה, ואיך ניתן להשמיט קטע באמצע הכתוב (זאת אומרת באמצע הטור...)".
פרופ' טוב מעתיק כל מיני הסברים של חוקרים, מתאר את הצורה הטכנית שבה דמיינו שהתבצעו כביכול ה"הוספות", וכותב על זה: "התיאור של מנהגי הסופרים אינו משקף את המציאות". חוקרים המציאו סיפורים שלא תואמים למציאות בשטח, הכל כדי להגיע לכל מיני הוספות ושינויים בתורה.
ועל כך כותב טוב: "למען האמת, שלא ביודעין תפיסת החוקרים מושפעת כנראה יותר ממנהגי הכתיבה בתקופה המודרנית מאשר מן הראליה של המגילות העתיקות. לנגד עיניהם של חוקרים אלו לא עמדה הכתיבה הסבוכה במגילות עתיקות, אלא עמדו מהדורות המקרא המודרניות… התרגלנו לקלות של הכנסת שינויים גדולים בתוך טקסטים קיימים בחלקיקי שנייה".
סיפורים לחוד ומציאות לחוד, אבל אל דאגה, חוקרים כבר ממציאים סיפורים חדשים, ובלבד שיוכלו לטעון שיש בתורה זיופים.