קרקע יהודית בעמק יזרעאל: הסיפור שמאחורי ההתיישבות הראשונה

בשנת 1910 תר"ע, כתב יצחק בן צבי ביומנו: "יצאנו מג'נין... כל הדרך היו הערבים הנפגשים שואלים אותנו על פולה שנקנתה על ידי יהודים, מקצתם בטינה עצורה, ורובם בתימהון. גם בכפרים הרחוקים שלש וארבע שעות היו הכל משוחחים בזה. אחדים התרעמו על סורסוק שמכר אדמתו ליהודים. על יד מעיין מקבלה הזדמן לנו זקן שפתח בענין פולה, שאלתיו: מה הרעש אם קנו היהודים כפר אחד? על זה השיב: 'דבר בטוח הוא, וכן קיבלנו מאבותינו, שאם קנו היהודים ארבע אמות ועשו צעד אחד בעמק אבן עמאר (עמק יזרעאל), סופו של כל העמק כולו ליפול בידיהם!".

מדוע עשתה קניית אדמת פולה רעש כה גדול?

עמק יזרעאל היה, עוד מתקופת השופטים, עמק פורה, מלא בשדות וכרמים, וגם מעיינות רבים, כגן עדן, והנביאים משתבחים בו. שם היה מרכז מלכותו של אחאב, שמבחינה גשמית היה מלך גדול ומצליח.

אמנם אחרי החורבן, שממו אויבינו על הארץ, כפי שהבטיחה התורה, וכל העמק הגדול והפורה נהפך לחורבת שממה ואדמת טרשים, כפי שמתאר מארק טויין ב-1867: "אף כפר אחד לא תמצא לכל ארכו של עמק יזרעאל, למרחק שלשים מיל מזה או מזה. אמנם מוצא אתה שתיים שלש קבוצות של אוהלים בדואים, אבל לא ישוב קבע אחד, יכול אתה לרכב עשרה מילין בסביבה זו ולא יקרו בדרכך גם עשרה אנשים, לגבי איזור זה אמרה אחת הנבואות: והשימותי אני את הארץ… אין איש היכול לעמוד כאן ליד עין אל מלחה השוממה ולומר כי הנבואה לא התקיימה".

הערבים המעטים שהיו כאן בראשית המאה ה-19, לא הצליחו להיאחז בעמק. הם ישבו על גבי התלים שסביבו, בעוני ובחוסר כל, ולא ידעו לעבד את האדמה כראוי.

בשנת 1910 הצליחו עסקנים ציוניים לרכוש 10,000 דונם מאדמות "אל-פולה", שהיו שייכות למשפחת סורסוק מלבנון, אך אחרי הרכישה, היו צריכים לעבור עוד דרך חתחתים מול השלטונות העות'מניים. קודם לכל זה, צריכים היו למצוא מתיישבים גיבורים ועזי נפש, שיסכימו להתיישב בלב השממה הגדולה, מוקפים בבדואים מבקשי נפשם.

יצחק אלחנן לבקוב נולד בפולטבה שבאוקראינה, בעיירתו של הסופר "שלום עליכם". הוא קיבל חינוך דתי, אך הפוגרומים והרדיפות של סוף המאה ה-19 הניאו אותו לברוח מארץ הדמים הזו, שבה מדי מספר שנים הפורעים עושים ביהודים כרצונם. וכך קם ועלה לאמריקה. את המסע מימן תמורת היותו נער סיפון לאורך ההפלגה הארוכה. עם הגיעו לאמריקה הצהיר כי הוא רצען, שכן בלא מקצוע לא ניתן היה להיכנס לאמריקה. הפנו אותו למדינת טקסס שבדרום, שמה דרושים רצענים. אחרי מסע ארוך, שבו לאורך הדרך תיקן אוכפי סוסים כדי להתקיים, הגיע לטקסס. מתברר שאכן, עקב היות רכיבת הסוסים מרכיב חשוב בתרבות הטקסנית, ידיו מלאו עבודה, והוא צבר כסף רב. הוא שכח מההיסטוריה שלו וממוצאו, וחי את החלום האמריקאי של לפני מאה שנים, סוסים ודולרים...

אחרי חודשיים לשהותו בטקסס, כאשר התהלך באחד הרחובות הצדדים של העיר, שמע לפתע מנגינה מוכרת: "לבוחן לבבות ביום דין... לגולה עמוקות בדין...". היום יום הכיפורים! והוא לא ידע מכלום... באותו רגע החליט: אם שכחתי אפילו מיום הכיפורים, אין לי מה לעשות ביבשת זו, אסע לארץ ישראל.

אמר ועשה. הוא עלה לארץ ישראל, אנשי הישוב התרשמו מכישרונותיו ומיכולותיו, ומינו אותו להיות אחד מחבורת המתיישבים הראשונים באל-פולה. כעת היו צריכים את אישוריו של הקאמיקם המקומי, השליט מטעם הטורקים, למדידת השטח. המשלחת התייצבה בפניו הלוך ושוב, והוא דחה אותם מפעם לפעם, עד שעלה במוחו רעיון: הוא קבע את הזמן בערב יום הכיפורים, מתוך מחשבה שהיהודים לא יגיעו, והוא יוכל להאשים אותם.

אך יצחק אלחנן, שנזכר כיצד יום הכיפורים הביא אותו לארץ ישראל, החליט שהוא לא ייתן לגוי המרושע למנוע את ישוב ארץ ישראל, והוא הגיע לפגישה בערב יום הכיפורים. למעשה הקאמיקם ידע שבאותו יום מתפללים כל נדרי, אך לא ידע שעד השקיעה עדיין מותר לעשות מלאכה. יצחק אלחנן וחברו ירמיהו מקלר הגיעו לפגישה, לתדהמתו של הקאמיקם. הזמן התארך ושקיעת החמה מתקרבת. יצחק אלחנן החליט שישוב ארץ ישראל קודם (אנחנו לא נכנסים כאן לשאלה אם נכון עשה מבחינה הלכתית, באופן תיאורטי ישנה הלכה שכדי לקנות קרקע בארץ ישראל מותר לכתוב שטר בשבת, ובכל מקרה צריכים כמובן הכרעה של פוסק הלכה. מטרתנו כאן היא רק לספר על המעשה שהיה, על ידי יהודי פשוט, מתוך רגש יהודי), ואמר בקול רם: "יהי רצון מלפניך ה' אלקי ואלקי אבותי, שכל מעשה שאני עושה עכשיו כדי ליישב את ארצך הקדושה, ייחשב לי כצום יום הכיפורים, כחמישה עינויים וכהינזרות מכל מלאכה ושבת שבתון". המדידות בוצעו, והאישור ניתן.

היישוב "אל פולה", הראשון באדמת עמק יזרעאל, הרכישה היהודית הראשונה בארץ ישראל, קם ונוסד. חלק מהמתיישבים הראשונים היו בעלי זיקה למסורת, אבל עם התגברות הקשיים הובאו עולי "השומר הצעיר", והמקום קיבל אופי חילוני. על אדמות "אל –פולה" קם בהמשך קיבוץ מרחביה מחד, והעיר עפולה מן הצד השני, הנושאת את השם הערבי בתוכה. עפולה התחילה כעיר חילונית, אך קלטה רבים מעולי עדות המזרח ששמרו על המסורת, וכיום קול התורה נשמע בתוכה, בשכונות חרדיות, כוללים וישיבות, כן ירבו.