אפרת ברזל

אם לא נשים לב אל הגלימרים ולא נציין לעצמנו אותם, בהבנה שהנה הם כאן, הם יתמסמסו אל חלל החיים. אנחנו נאבד את אפשרות הכוח המרפא שלהם עבורנו, וחבל

אפרת ברזל משוחחת עם תקווה, מורה בסמינר ואשת אברך, על פגיעות מהצד האחר של המתרס – הצד הפוגע

אנחנו רוצות שיתפעלו מאיתנו. התפעלות מפעילה אותנו. זאת בעצם תנועת שמחה. גם בעבודת ה'. לעבוד את ה' עם התפעלות או בלי, זאת עבודה אחרת

אפרת ברזל משוחחת עם תמר רוזן ועידית ליכטנפלד על הרב מרדכי אויערבך זצ"ל ועל קהילת האמנים בעלי התשובה בתל אביב. ובאיזה מקום מפתיע נמצא היום בית ספר בית יעקב?

מסתבר שסביבנו שתל הקב"ה, כמו המים לדגים, את ההיפך מהמילה טריגר. סתם כי הוא אוהב אותנו ומבקש לעזור לנו לגדול. מה ההיפך מהמילה טריגר?

אפרת ברזל משוחחת עם רבקי שושן על חלומות של נשים, על נשים שרוצות להיות אמניות בתוך עולם התורה ועל המסע של אחרי החגים

בסוף החיים, כנראה כמו בהתחלה, הנשמה יודעת. סוף דבר הכל נשמע, כי זה כל האדם. אפרת ברזל בטור מרגש לזכרה של חנה רוטנברג ע"ה

שבת בראשית בנפש מגיעה רק ברגעי אורה ראשוניים, כשה' נותן אישור מלמעלה להתקדמות ויצירה של בריאה חדשה של יחד למטה. תהליך המזכה בשקט שכזה אוהב את שני הצדדים

"את לא באמת סלחת לה, את ממש נפגעת, את לא סולחת ולא כלום, בטח לא עכשיו, אני שומע את הקול שלך, מהר מהר חפשי מישהי שם לברך אותה, בקשי בשבילנו בקשות חשובות"

אני מתרגמת שנייה את כל זה ליעילות של תפילות יום כיפור. בסדר? אני ניזונה מהבטחה חז"לית בתחום. יודעת שלא במקרה השורש השולט באוויר בעשרת ימי התשובה שאיתנו כאן הוא השורש ש.ו.ב

עמדתי לי רגועה בתפילה. כמה טוב, אמרתי לעצמי, שאני לא יכולה לדבר, אפילו שאני יודעת משהו אחר. שהם לא יודעים. ואני רואה אותם מתרוצצים. ואני לי ברוגע שלי. כי לי יש עוד מידע שלהם אין. ה' מלך

בדיעבד, זה כבר מצא חן בעיניי. זה שבעלי, בלי שאני נוכחת, בלי שאני מתערבת, יודע מה ישמח אותי, וגם דואג בקומבינה מאחורי הקלעים לביצוע המשימה? זה כבר עשה בי נחת מתוקה

אפרת ברזל משוחחת עם איה קרמרמן בתוכנית האחרונה לשנת תשפ"ו: איך מתחברים לעם ישראל, ואיך לה' יתברך?

בתפילות בכלל, ובתפילות הימים הנוראים בפרט, צריך לדייק ולהשקיע. אבינו מלכנו רוצה לשמוע את דקות לבנו. וכמו שההורים שלי מתקנים לי באופן קבוע טעויות בעברית, הרגשתי, ממש לא מזמן, איך ה' מתקן לי את התפילות

אפרת ברזל משוחחת עם ידידה גולדברג, מטפלת בפסיכותרפיה ואנליטיקאית קבוצתית, על כוחו של טיפול קבוצתי: מה הכוח של תהליכים שאנחנו עוברים יחד? מה תפקיד המנחה בקבוצה? ואיך משתפרים באמת?

כשהתחתנו, הסתבר שאני לא יודעת לעשות חביתה. הייתי מתלבטת דקות ארוכות מתחת למחבת על הגודל הנכון של הלהבה בהתאמה לביצה. בשלב המתקדם יותר שכרנו בשלנית

ד"ר רבקה מצנר, עו"סית קלינית ופסיכותרפיסטית, חוקרת הקשר בין קבלה, חסידות ופסיכואנליזה, שבנה, ישראל הי"ד, נרצח בפיגוע ברמות בשנה שעברה, מספרת לאפרת ברזל על חייו של בנה, הרצח הנורא, וגם על אלול ועל החיים

כדי לעלות על רמזי האלול הפרטיים שלך, חפשי בכנות מה מעניין אותך בחיים, עכשיו. הקב"ה רוצה לשמוע ממך, בהיותו בשדה, מה הנושא שלך כעת, ולמה

אפרת ברזל משוחחת עם מדריכת הכלות הבכירה יוכבד בויאר. איך מדריכים? איך בונים קשר זוגי? ומה בין הקשר שבין בני זוג, לקשר שלנו עם בורא העולם?

"תגידי, נשים באמת אוהבות פרחים? למה אתן צריכות את זה? זה קמל, ואחר כך גם עושה ריח, מי המציא את זה שאתן אוהבות פרחים?"

פעם אחרונה שתקלחי אותם, פעם אחרונה שתחליפי להם חיתול, פעם אחרונה שתנערי מטרנה, פעם אחרונה שתתני לאכול מהלב שלך. הם תסתכל עלייך במבט מעריך וילכו לשחק, והוא בשמיים ישחק, כי הוא, השולט על הזמנים, יודע

"איך אתן מצליחות?", אני שואלת את לירן, "לשמוע, לקלוט, להפנים, ולהחזיר לכל אישה, בספונטניות, מדויקת, אור חוזר, כזה שמראה מבחוץ את מה שהאישה הביאה, מתוכה?"

לפעמים, אף על פי שהמרפסת יפה, כזו עם פרחים ביום ונרות בלילה, נעים יותר להסתכל עליה בשלמותה דווקא מתוך הדירה, או אפילו מבחוץ, מהרחוב, בזום אאוט. בדיוק כמו המבט על הכנרת

אפרת ברזל משוחחת עם הילה טאובר, בעלת תואר שני בטיפול באומנויות, מטפלת זוגית ומשפחתית, והן מחזירות אותנו שלב אחרי שלב: איך נחזור לעצמנו לאחר שיצאנו מדעתנו?

בקצר? שבו על ספסל, על ספה נשפכת, עם גלידה, ברד, על האש, ושימו את מערכת היחסים שלכם עם הילדים בראש מעיינכם. אין מעין מים חיים חשוב מזה. איך מדברים? איך מקשיבים?

אפרת ברזל משוחחת עם בתה, מאיה, על בדידות רגשית של ילדים רגילים. מה קורה בלב שלהם כשאנחנו כועסים עליהם? רמז – מעט שמחה והרבה נקמה

כשאחת הבנות מתחילה להתדרדר: לשפוט או לא? מה בין הלכה לדברים שאינם מקובלים? 4 נערות שואלות את אפרת ברזל שאלות שמעניינות בנות נוער

באותו ערב, כבר לא ילדה, עשינו אחד ועוד אחד וגילינו שהיינו באותו גן. "גן גולן" ו"גן תבור". החזרה הזו הביתה, יום אחרי יום, גרמה לי להתקשר לבעלי מהדרך ולהגיד לו, "שלח לי, שלח לי מהר את השיר הזה שהמלצת לי עליו להתרכז בו ולבכות

בפעם הבאה שאתם מאפסים ילד או ילדה וחושבים שזה שהם זזו הצידה או הלכו לחדר, או מתנהגים פתאום "יפה", כמו שרציתם, אל תחשבו שניצחתם או שפתרתם את הבעיה. בינינו? אולי רק יצרתם את הגל הבא

אז לא חשבתי שאכתוב על זה, כי זה לא מצטלם טוב. זה הצטלם רע. אבל בסוף ראינו משהו ממש ממש טוב