משל הצב והארנב קם לחיים בשתי תלמידות. "היזהרו בבני עניים"

בין עשרות הנערות שלי בבית הספר, היו שתי תלמידות. יושבות זו ליד זו, אבל שונות כל כך. הימנית בורכה בכישרונות נדירים. בכל ההקבצות היא שובצה ללא כל התלבטות בהקבצה הגבוהה, והוציאה ציונים מעולים. יש לציין שבמרבית השיעורים היא בכלל לא נכחה, למרות ההשתדלויות הרבות של הצוות להעלות את מספר הימים בהם הן תזכינה לראות אותה... חיבוקים ומחמאות, גערות ואזהרות, מאום לא עזר. כמו פרפר משוחרר ומאושר היא הייתה נוחתת מפעם לפעם, סומכת על הראש שלה שברגע האחרון יבלע במהירות את החומר ויוציא את הציון הגבוה ביותר. והיה לה על מה לסמוך...

השמאלית, לעומת זאת, התקשתה מאוד בהבנת החומר וקיבלה הקלות שונות שהיו אמורות לסייע לה להגיע איכשהו לציון עובר. אבל כוח הרצון שלה היה אדיר ונדיר. כשלא הבינה דבר מה - הייתה עוצרת את המורה בסיום השיעור ומבקשת הסבר נוסף, שנמשך על פני ההפסקה כולה. ברמז נזכיר שמספר השיעורים בהם זה היה קורה מקביל למספר השיעורים ששובצו באותו היום במערכת השעות... בשעות הצהריים והערב היתה מתייגעת ומשננת שוב ושוב ושוב. לפעמים, הלב שלי היה נצבט לראות כמה אנרגיות מושקעות בכל פיסת חומר. ובכנות, חששתי שהציון הסופי יאכזב וישבור אותה. כך בכל יום במשך כמה שנים.

והנה, בשעה טובה ומוצלחת, כחצי שנה לאחר שסיימו כיתה י"ב הגיעו אלי תעודות הבגרות של המחזור שלהן. כמה מרשימות! כמה מרגשות! בהתרגשות רבה עלעלתי בתעודות, תעודה אחר תעודה. שם אחר שם. כל תלמידה והדרך שלה, והניצחונות שלה. תעודת הבגרות היא עוד אבן דרך, עוד ניצחון קטן-גדול ומרגש מאוד. והנה, שתי התעודות האחרונות. האחת נוצצת. גאה. מושלמת. והשנייה, חיוורת למדי. עוברת. אבל השמות שעל התעודות... השמות... כאילו הוחלפו בשוגג. על גבי התעודה החיוורת רשום שמה של החכמה, שסמכה כל כך על חוכמתה - אך היא לא עמדה לה ברגע האמת, כשכמות החומר כבר הייתה רבה מאוד. ועל גבי התעודה הנוצצת התנוסס בגאון שמה של הנערה החלשה, מעיד כאלף עדים ש"אין דבר העומד בפני הרצון".

ישבתי שם והרהרתי במשל הצב והארנב שכולנו מכירים. הארנב שסמך על כישרונותיו ומהירות הריצה שלו ועצר לנוח בכל רגע אפשרי, והצב שידע שהסיכויים שלו נמוכים כל כך, ודווקא לכן לא עצר לרגע, לא הרפה וניצח.

ובמשפט אחד? "היזהרו בבני עניים, שמהם תצא תורה". לפעמים, דווקא הילדים החיוורים משולי המחנה, אלה שנראה כי אין להם סיכוי, פורצים קדימה ומפתיעים. להם, שלמודים בבליעת אכזבות ובמלחמות, שיודעים טוב יותר מכולנו איך לא להתאכזב ולא להישבר ולהמשיך למרות הכל, יש יכולת אדירה שנקנתה בדם ובדמעות, להחזיק מעמד אחרי שאחרים כבר התייאשו, ולהצליח.