איך מדברים עם המתבגר כך שהוא יקשיב?

במשך כל הילדות, יתכן שעיקר השיח שלנו עם הילדים היה (וחבל...) במתן ציוויים והוראות – מותר-אסור, כן-לא, תאסוף, תאכל, תתקלח, עכשיו הולכים לישון וכו'. שיח זה נובע מתוך תחושה שלנו כהורים, שמתוקף סמכותנו ואחריותנו כלפי ילדינו, אנחנו מוכרחים לשלוט על המעשים והבחירות שלהם ועליהם לבצע את כל מה שאנו אומרים להם.

כאשר הילד גדל ומגיע להתבגרות, ההורה עלול שלא להבחין בכך, ולהמשיך לנהל את השיח איתו כמו שהיה רגיל עד היום. במצב כזה הוא יגלה התנגדות מכיוונו של הנער שכרגע מפתח עצמאות ומעוניין כמו שהרחבנו בעבר להחליט עבור עצמו - "אף אחד כבר לא יחליט לי מה לעשות" (מה גם שמבחינת המתבגר אין מקום טוב יותר מאשר בבית פנימה, בו הוא יכול לבחון את העצמאות שלו), מה שגורם למתחים רבים וקונפליקטים בין המתבגר לבין הוריו.

כדי להימנע מאותם מתחים, הורים חכמים ישנו את השיח ביניהם לבין בנם בהגיעו לגיל ההתבגרות, משיח ילדותי של מתן ציווים והוראות, לשיח בוגר ומכבד. במקום יחסי מרות, עלינו להחליף את היחסים ליחסים שיש בהם גם ידידות.

אם נרצה נוכל לסכם את הכל במשפט אחד: תהיו קאוצ'רים.

אחד התחומים שהתפתחו בשנים האחרונות הוא תחום האימון האישי, מגיע אדם שמרגיש תקוע בחיים ומתייעץ עם מאמן אישי, וההוא ממליץ לו מה ואיך לעשות, מציב לו מטרות ויעדים להמשיך הלאה, ונותן לו את הכוחות והכלים להתגבר על מכשולים.

למעשה, הקאוצ'ר הוא רק יועץ. הוא יכוון, ימליץ על דרכי פעולה ואף ייתן ביקורת, אבל הוא אינו קובע למתאמן מה לעשות. את ההחלטה הסופית הוא משאיר בידיים שלו.

אותו הדבר בדיוק צריך להיות בשיח עם מתבגרים, עלינו להפוך ממורים לקאו'צרים. לעולם אל תחליטו למתבגר מה לעשות, תציעו לו!. תאמרו את דעתכם, תכוונו, תדריכו אבל אל תקבעו שום דבר במסמרות, "כך תעשה כי כך זה צריך להיות" או "כי אני אמרתי". דברו ממקום של כבוד - "אלה החיים שלך. אתה בוחר מה לעשות. אנחנו ההורים רק מייעצים לך שתעשה כך או אחרת, אך זאת דעתנו האישית. ההחלטה בסוף היא רק שלך ואנחנו סומכים עליך שתבחר נכון וחכם".

על ההורים מוטלת החובה לבנות קשר בריא עם המתבגר שלהם, קשר בריא מתבסס על כבוד הדדי. דיבור במחשבה ובחכמה ומתוך כבוד. בעיניים של אהבה ודאגה. להיזהר שהשיחה לא תישמע כזלזול או לגלוג כלפיו.

מילים הנאמרות מתוך כעס והטחת עלבונות הופכות את ההורה ואת הנער לשני אויבים העומדים זה מול זה, ונאבקים. כאשר מה שעומד על הפרק באותו הרגע, הוא מי יהיה זה שינצח...

שמרו על כבוד הדדי, דברו אליו בכבוד כאל אדם בוגר, אל תנחיתו החלטות שרירותיות בנוסח "ככה זה אצלנו", והסבירו באופן רציונלי את דעותיכם. זכרו לגלות הקשבה ולשמוע גם את הצד שלו, מה מציק, מה כואב ומפריע לו שהוא מתנהג כך? ובעזרת ה' דבריכם יישמעו ויתקבלו.