"את חושבת שאני משוגעת?!"

"את חושבת שאני משוגעת?!", היא שאלה בזעזוע והסתכלה עלי בעלבון, כשהצעתי לה בעדינות להיעזר בפסיכיאטרית. 

הנערה הצעירה הזו שיקפה בעצם את הסטיגמה שעדיין יש לרבים מאיתנו על התמודדויות נפשיות. פסיכולוג?! פסיכיאטר?! זה לאנשים חלשים. עזרה לגוף, כן. תרופה לגוף, כן. אבל עזרה לנפש? הס מלהזכיר.

סיפרתי לה על נערה אחרת שהכרתי, שלא עלינו היתה בפיגוע ואף נפצעה, וכתוצאה מזה היתה בחרדות קשות, ונעזרה בכדורים שרשם עבורה פסיכיאטר. הכדורים עזרו לה מאוד להתאושש, ותוך תקופה קצרה היא חזרה לפרוח. "אז את חושבת שהיא לא נורמלית. נכון?". החזרתי לה בשאלה.

"לא! מה פתאום!", היא נזעקה להגן על כבודה של הנערה האחרת. "היא היתה בפיגוע! יש לך מושג מה היא ראתה שם?! איך אפשר לומר עליה ככה?"... 

עכשיו יכולנו לשוחח עליה. על הקשיים שהיא עברה בחיים, שגרמו לה למאוס בחיים ולשקוע בדיכאון. על המצב הסביבתי שלא היא בחרה בו, אבל היא היחידה שכרגע תבחר הלאה אם להתמודד או להתמוטט, האם לשקוע או להיעזר ולקום לחיים. הבנו יחד שכדור - זו לא מילה גסה. כשאדם שובר את הרגל בנפילה, הוא זקוק לגבס כדי שהרגל תחזור לעצמה, וכשאדם עובר שבר נפשי, הוא זקוק לעיתים לתרופה כדי שהנפש תתחזק ותחזור לעצמה.

האדם מורכב מגוף ומנפש. על שניהם הוא נדרש לשמור, ושניהם עלולים להיפגע ממאורעות שקורים. לפעמים הם מצליחים להתרפא לבד, ולפעמים נדרשת התערבות חיצונית כמו תרופה, כדי לתת לאדם כוח להתגבר על המכה. זה לא לתמיד, וזה לא אומר דבר וחצי דבר על האדם (מלבד זה שהוא לוחם אמיתי, שלא מוותר לעצמו ומתרסק, אף על פי שאת זה הכי קל לעשות...).

הנערונת החמודה נרגעה, החיוך חזר לפניה, ואני שקעתי במחשבות על סטיגמות מיותרות, שכמה טוב שהן הולכות ונעלמות.

ייעוץ והכוונה ללא עלות להורים ולצוותי הוראה לנוער מתמודד - etgar@htv.co.il