מישהו לצידי, פתאום לוחץ את כף ידי

הלב מזיל דמעות,

העיניים לא רואות,

והידיים רוטטות...

בכלל לא מבינים,

נגמרות גם המילים,

ולשמים מביטים---

הכל נראה קודר,

והטוב רחוק יותר

אין כל טעם לדבר...

הכאב בפנים נוקב,

הראש כ"כ כואב

והלב, אוי הלב...

ואז מבט אל על נישא

והכל פתאום נרגע,

כי זה אבא שאוהב

והוא נותן את הכאב.

הוא רואה שהן זולגות,

הוא מוחה אותן דמעות.

ממנו – רק טובות!

ועינינו כה קטנות

ולכן לא מבינות

ולפעמים מתבלבלות.

והכאב וכל הצער

הוא בעצם כמו ביער

כשבין עצים ובין זרדים

את הדרך מפלסים

החשכה כ"כ כבדה

והבדידות כה מפחידה

ואז מישהו לצידי

פתאום לוחץ את כף ידי

אז לא ארגיש כאב,

אז אשמח שהוא אוהב

ובחושך לא נטש

אף ארקוד בתוך הקש...

זה כאב של אהבה

ככה מרגישה קרבה

ורק בזכות הלחיצה

מרגישה כה בטוחה..