בשר, חלב ולב של זהב: תמר ללוש בטור מיוחד לקראת חג השבועות

בשנות נעוריי בקיבוץ גבעת-חיים למדנו חמישה ימים בשבוע, היום הנוסף נקרא 'יום עבודה'. במקום ללכת לבית הספר יצאנו עם שחר לעבוד באחד מענפי המשק. בכיתה ט' שובצתי בדיר העגלים הסמוך לרפת. זהו מקום חמים ונעים שמחולק לקבוצות גיל בדומה למעון, כל קבוצה והצרכים שלה.

בשבועיים הראשונים כל עגל מקבל תא פרטי ויחס אישי מפנק. חולבים מאמו כולוסטרום ומאכילים אותו מבקבוק. בשלב השני מכינים לו תחליף חלב אם מאבקת חלב ומים פושרים. כך התחילה חברת מטרנה המפורסמת את דרכה לפני חמישים שנה, כמשווקת אבקת חלב לדירי עגלים... בשלב הבא מרגילים אותו לחיות בקבוצה ולאכול מדלי, ואחר כך עוברים למזון מוצק.  

כעת מגיעים לשלב המגדרי. אינני יודעת אם יש כאן שוביניזם או פמיניזם, אך יש כאן חלוקה ברורה: הזכרים לבשר, הנקבות לחלב. העגלים לשחיטה (עגל רך טעים ומשובח) והעגלות לרפת אל מכון החליבה (טרי טרי היישר מהמחלבה).

הסתיים השיעור על הפרה והחלב, ועכשיו למטרה לשמה נתכנסנו: הפר, הבקר והחלב הקר והיקר. בהר סיני נמסרו לנו הלכות בשר וחלב, ובתורה שקיבלנו בחג השבועות כתוב "לא תבשל גדי בחלב אמו". רגע לפני שנרוץ אל הסופר ונעמיס על אותה עגלה נתח בשר בקר עסיסי וגבינות משובחות ומגוונות, דקה לפני החלפת המתכונים, חייבים לעצור ולשאול: למה שניהם תחת אותה קורת גג? איך שניהם מפארים את אותו שולחן חג בשתי סעודות שונות בעוד שלבשלם יחד זה איסור מהתורה?

לשאלה זו מספר תשובות, אך אחת מהן תפסה את ליבי: מותר חלבי, מותר בשרי, אסורה התערובת! באקט זה יש משום אכזריות. לקחת את העגל הקטן והחמוד מהדיר – אותו אחד שרצתי לכבודו עד לרפת לחפש את אמא שלו וחלבתי את חלב האם הבריא והמחסן לתוך כד נירוסטה; שמתי פעמי חזרה אל בנה להשקותו מבקבוק; ליטפתי את גבו בעדינות בעודו יונק בשקיקה ומודה לי; לקחתו ולשוחטו כי לשם כך נוצר ולבשלו דווקא בחלב אמו מולידתו? עד כאן! שמרו על החמלה!

שוב אני עומדת נפעמת איך קיום התורה והמצוות שומר על נפשנו בדקויות שאפילו איננו מודעות אליהן. שיהיה לכן בהצלחה בבישול ובאפייה, ושולחן חג מהודר! הרי סיכמנו: בהפרדה זה גם טעים וגם מותר. חג שמח.