טורים אישיים - כללי
למה לוקחים שלושה הדסים - האם יש לנו שלוש עיניים?!
מהי אותה ראייה שמעבר לראייה הרגילה בשתי העיניים הגשמיות, מה בא ההדס שבארבעת המינים לסמל, ומדוע הדס פסול נקרא "שוטה"?
- ענבל אלחייאנילמעקב
- י"ג תשרי התשפ"ז||

ידוע כי כל אחד מארבעת המינים משול כנגד אחד מהאיברים. הלולב, שנוטלים ממנו אחד, משול לעמוד השדרה. האתרוג, שגם ממנו נוטלים אחד, משול ללב. והערבה, שממנה נוטלים שני ענפים – משולה לשפתיים.
אבל לא כך לגבי ההדס. ההדס משול לעיניים. מדוע, אפוא, נוטלים ממנו שלושה ענפים?
והרי כל בר דעת יודע כי יש לנו אך שתי עיניים...
אלא שהמדובר הוא בעין השלישית, זו שרואה, אך אינה נראית. היא מאפשרת לנו לצפות ולראות אל מה שמעבר, גם כשהדברים שמולנו לא בהכרח נראים לעין, אבל בהחלט יכולים להיראות ולהיתפס בהשגותינו.
לא כל מה שאנו רואים מתאר בדיוק את מה שקיים. לא כל מציאות הנראית לעין מתחילה ונגמרת רק במה שראינו. הרי ידוע שישנם דברים שקיימים במציאות, אך אין העין הגשמית שלנו מסוגלת להבחין בהם, כמו גלי רדיו, אנרגיה ושאר דברים שקיימים, אך מופשטים.
ההדס השלישי, הניטל עם שני קודמיו, בא לסמל את הצורך בהזדכותה של אותה ראייה של מעבר, משום שהראייה האמיתית הנדרשת היא למעשה זו הפנימית, האינטואיטיבית, זו שנעזרת גם בעין השלישית.
הראייה הזו, הגם שהיא מופשטת, ואין איש עם שלוש עיניים – היא בכל זאת קיימת בכל נברא, ותלויה ברמת הזיכוך והניקוי הפנימי שלו. כלומר, ככל שאדם נעזר פחות בעיניו הגשמיות, ושומר עליהן יותר – כך מזדככת יותר ראייתו הפנימית את המציאות, כך גובר כוחה ותפקודה של העין השלישית ביתר שאת. יש המסמנים את מיקומה למעלה, בין שתי העיניים, ובכך מסמלים את מקומה הגבוה יותר, שממנו היא צופה ואף מקדימה לראות ולחזות בהתרחשויות שטרם נקלטות על ידי שתי העיניים שמתחתיה.
כאשר מין אחד מארבעת המינים לא עונה על ההגדרות ההלכתיות, הוא נקרא פסול. אך כאשר הדס לוקה בכך, הוא זוכה לכינוי: "הדס שוטה".
כי אבוי למתהלך בעולמנו מבלי להבין שהעולם, כמו גם ההתרחשויות שבתוכו, הן בעלות עומק. אבוי למסתפק רק בראייה חיצונית של המציאות, רק בשימוש בשתי עיניים בלבד. המציאות היא תלת ממדית, ואף יותר מכך. יש בה עומקים שטרם נראו לעין, וההסתפקות רק בממד אחד שלה, רק בממד החיצוני שנקלט דרך העיניים הגשמיות, יש בו בכדי להטעות אותנו ולהוציא אותנו "שוטים".
ניקח לדוגמא התבוננות פשוטה בשעון יד. ממבט חיצוני, מרכיבי השעון הנגלים הם רצועות, לוח, מחוגים ועוד שאר פרטים קטנטנים. אך כל מי שיגדיר כך שעון, יסכימו כולם שהוא לוקה בחסר וחוטא בהגדרה הנכונה ביותר של שעון. משום שיש עוד חלקים נסתרים, שאף הם חשובים מאוד להגדרת מהות המושג שעון, וביניהם בעיקר המנגנון, שלא נראה לעין.
כך שהעובדה שאיננו רואים משהו, אין משמעותה שהוא אינו קיים. כל ראיה חיצונית חוטאת אל האמת הצרופה. לתפוס כך את העולם ולחיות בו כך זה לא לראות את האמת בכללותה. הישיבה הממושכת בסוכה, המסמלת את דירת הארעי, מאפשרת להבין כי בכל מה שיש כאן באופן מוחשי, כל מה שנתפס לעין הפיזית אין בו ממשות, והכל בר חלוף.
מה שמגדיר את מהותם של הדברים באמת הוא לא הצד החיצוני שבהם, הנראה לעין, או לעין כל, אלא דווקא ובעיקר המהות הפנימית, הנראית למי שזיכך עצמו ואפשר לעצמו גם ראייה מעבר. ההבנה הזו מאפשרת ראיה מחודשת, עמוקה ופנימית יותר על החיים ומהותם, ראייה שמאפשרת לנו לא להיות שוטים, ולהבין שעיוור הוא לא רק מי שלא רואה בעיניו הגשמיות.
ענבל אלחייאני, M.A., היא מטפלת מוסמכת ב-NLP, מיינדפולנס ודמיון מודרך, כותבת ומרצה בתחום.