טורים אישיים - כללי

אם כבר יש מלחמה, אז למה לא לנצל את הרגע ואת המומנט ולהתחיל ולדבר עם הילדים על קדושת החיים?

תחשבו על זה רגע: בכל פעם שהידית נפתחת ואנחנו יוצאים לסלון, אנחנו בעצם חווים "יציאת מצרים" פרטית: אשכרה יצאתם מהבור אל האור. וגם: עוד רעיונות לאינטראקציה בונה למול הילדים והמתבגרים שלכם

נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, העמיד את קרלסון במקומו והכריז רשמית על הרחקתו מתנועת הימין האמריקנית. החלטה זו משקפת מנהיגות ריאליסטית המזהה ומנטרלת סכנה פנימית. התערבותו המזיקה של קרלסון ממחישה את "היומרה הקטלנית" של משפיעני רשת, המאמינים ביכולתם לנהל דיפלומטיה עולמית מעל לראשן של המדינות הריבוניות

רציתי לכתוב על כמה אנקדוטות שהיו בשבוע האחרון, שקשורות להסתכלות שלנו על החיים ועל העולם, ואחת הדוגמאות הייתה זו שכבר אכתוב עליה. אבל תוך כדי שהתחלתי לכתוב, הבנתי שאני כותבת על משהו הרבה יותר מהותי ועמוק

ישראל אינה צריכה להמציא את הגלגל, אלא רק להצטרף למדינות שכבר הבינו שהבירוקרטיה היא אויב הקידמה. צריך להפסיק למדוד את בריאות הציבור רק בגובה תקציב סל הבריאות, אלא ביכולת של המדינה להפוך את המערכת למנוע של צמיחה והצלת חיים

יש אנשים שהחזרה בתשובה של הזמר האהוב גרמה להם לתפוס מרחק. זה מעיד עליהם יותר מאשר עליו

לפעמים דווקא מי שעבר נפילות, שאלות ומאבקים – יוצא חזק יותר. הוא, בניגוד לרוב, לא פועל מתוך הרגל, לא מתוך מסגרת אוטומטית, אלא מתוך בחירה

כשלילדים שלנו קשה, אנחנו עושים הכל כדי לתמוך בהם. אבל כאן בדיוק הטעות שלנו. לתמוך זה לא מספיק. כך תחזקו את הילדים שלכם באמת

הרציונל של חיזבאללה, המפרציות המפונקות, ראש הנחש האיראני והכורדים: צבי יחזקאלי עם סיכום ביניים של מבצע "שאגת הארי", היום השישי

מי שחושב שמבצע "זעם אפי" נועד "לשחרר את העם האיראני", או סתם לעשות צדק, קורא פוליטיקה דרך משקפיים של ארגוני זכויות אדם במקום דרך משקפיים של מאזן כוחות. המטרה האמיתית של ההפצצות האמריקניות בטהרן אינה המזרח התיכון, אלא המזרח הרחוק. טראמפ מבין שכדי להתפנות לקרב הגדול מול סין, הוא חייב קודם לחסל את הבריון השכונתי שמייצר לו הסחות דעת תמידיות. איראן היא רק קדימון לטייוואן

התזמון המדויק, הפסוקים שנקראו באותו רגע בדיוק, והנבואה העתיקה שמגלה מה הצעד הבא. אל תגידו שזה צירוף מקרים

כן, אנחנו יודעים שזו כבר מסורת של ארבעים שנה שאתם מחליפים משלוחי מנות עם הזילברמנים. והכול טוב, באמת. אבל רק שתדעו שיש מישהו או מישהי שהרבה יותר צריכים את משלוחי המנות האלו

מבצע "שאגת הארי" יימשך, אבל הכדור מוטל בעיקר לפתחם של אזרחי איראן. הם שיצטרכו להשלים את המלאכה שהחלה בחיסולו של העריץ מטהרן, עלי חמינאי

"הפעם אנו כבר לא פראיירים, הפעם אני לוקח את כל מה שתרמתי לעולם. חוץ מזה. בתורה כתוב 'ואהבת לרעך כמוך', כך שאם אשאיר לכם מזכרות – הם יזכירו לכם אותנו. כך אני אחסוך לכם נקיפות מצפון". טור הומוריסטי לפורים

מסופר על אדם אחד שלא זכה לילדים. הוא עבר מסגולה לסגולה, מברכה לברכה. כשהגיע להתברך אצל אחד הגדולים, סירב הרב לברך אותו. במקום זה, הוא נסע איתו למעבה היער, והותיר אותו שם לבדו: "עכשיו תבקש אתה"

חוה שמילוביץ בסרטון מיוחד על שמחה: מי שלא מרגישה כאב, לא יכולה להרגיש שמחה. צפו

בכל עסק פרטי, אם הייתם מכפילים את התקציב ומקבלים ירידה בתפוקה – המנכ"ל היה עף הביתה. במשטרת ישראל ובמערכת המשפט, זה בדיוק ההיפך: הכישלון הוא המנוע לבקשת עוד תקציבים. הנתונים מוכיחים שהבעיה היא לא ה"הרעבה" של המערכת, אלא מבנה תמריצים מעוות שגורם לשוטר, לפרקליט ולשופט להעדיף את השקט התעשייתי שלהם על פני הביטחון שלכם

הם לא לומדים מה זה "כיבוד הורים" מהשיעור בתושב"ע. הם לומדים את זה מהדרך שבה אנחנו מדברים בטלפון לסבתא כשהיא קצת חופרת. הם לא לומדים "יושרה" מהטפות מוסר, אלא מהרגע שבו אנחנו מחזירים לקופאית את העודף המיותר שקיבלנו בטעות

בתוך הרצון העז שלנו כהורים להגן, לכוון ולעזור, לעיתים אנחנו נותרים עם הרבה שאלות ומעט שקט. חשוב לזכור: ילדים החיים עם השמנה אינם זקוקים לביקורת או להאשמה. הם זקוקים לסביבה בטוחה, יציבה ומבינה

בימין אוהבים לומר ש"על כל בית שייהרס נבנה עשרה". אז הנה, ברמת גן לקחו את זה צעד אחד קדימה: על כל בניין מתפורר שחטף טיל איראני, אנחנו בונים מגדל יוקרה של 60 קומות. מסתבר שהדרך הכי יעילה לקצר הליכי תכנון בישראל היא לא רפורמה של משרד הפנים, אלא רקטה מדויקת מטהרן. האייתוללות רצו השמדה? הם קיבלו את תוכנית המתאר הכי שאפתנית בגוש דן

התחפושת של פורים היא רק ליום אחד. ב-364 הימים הנותרים, המתנה הכי גדולה שאנחנו יכולים לתת לילד שלנו היא את הרשות להיות הוא. בלי פילטרים

טראמפ מנצל את המצב הנפיץ והלחץ הטבעי כדי להישאר במרכז החדשות 24 שעות ביממה. מה עושים? איך מתנתקים מהצורך הדחוף לדעת כמה מטוסי קרב הגיעו למזרח התיכון וכמה עדיין בדרך?

הפתיחה של רפיח היא צעד ראשון, אבל לא מספיק. ישראל צריכה ליזום פתיחת נמל יציאה מפוקח, או מסדרון הומניטרי ימי, שיאפשר לעזתים לעזוב את הרצועה לא דרך מצרים, אלא ישירות לעולם הגדול

הוא ענה לי. אני השבתי לו. הוא ענה שוב. חג גדיא. חרבו דרבו. ובסוף הסתכלתי על עצמי, מבועת משהו. חיפשתי את המחנך שבי, ושאלתי את עצמי, נבוך: "אייכה?"

"הנכד שלי הגיע לבקר אותי ביחד עם הבת שלי, אמא שלו, בבית החולים והוא הגיש לי בגאווה את התעודה, וקראתי את ההערה שלך, והרגשתי שפתאום אני מקבלת מחדש כוחות"

חלוקת תעודות – זה הזמן להעצים ולתת כנפיים לתלמידים. אחרת, בשביל מה בכלל מורים ומחנכים נכנסים לחינוך?

"מה היא אשמה בזה שמנהל חדר האוכל רוצה להוציא אותנו, לקוחות ותיקים וחשובים שלו, מרוצים? האם באמת הכול צריך ליפול עליה?"

תקופת בחירת מוסדות הלימוד נמשכת, וזה הזמן לדבר על הניקיון במסדרונות. נושא שולי? ממש אבל ממש לא. המחנך אבינועם הרש מסביר מדוע ניקיון וסדר הם הרבה יותר מעוד גחמה

"היא צרחה עליי לפני הילד שלה”: הורה חוצה קו, מערער סמכות, ופוגע בילד שלו עצמו. סיפור אמיתי מחדר מורים שמזכיר: הדרך שבה מדברים עם מורה קובעת הרבה יותר מהציון, ומהר מאוד חוזרת הביתה

הסיפור כאן אינו דוד זיני. זהו סיפורו של מחנה, שמאמין בכל לבו ש"גנבו לו את המדינה", ושבשם ערכים "ליברליים" כביכול מצדיק שלילה גסה של חירויות הפרט. פלורליזם, מבחינתו, הוא זכות בוטיקית ששמורה רק למי שחושב ומאמין כמוהו