טורים אישיים - כללי

החגים אמורים להיות זמנים של שמחה, אבל הלחץ שנוצר סביבם מקשה מאד על נשות הבית לחוש בשמחה. אז מה עושים?

ברגעים אלו בהם כל לב יהודי מבעבע, וגדותיו גואים מגעגוע, עלינו לשוב אל אהוב, בתשובה מאהבה

השולחן היפה, שערוך בטוב טעם, לא יישאר ביופיו, עוד הרבה לפני הקידוש! לילדים יהיו טענות על האוכל! בוודאות! לא בטוח שבעלי יקנה לי מתנה לחג! חמותי בוודאי תנסה לחנך אותי!

365 ימים שחלפו ועברו עלינו בשנה שעברה, מחשבה, דיבור ומעשה – הכל היה נעוץ בראש השנה אשתקד. בעמדנו עתה בשערי ראש השנה, עלינו לדעת שכל מחשבה שנחשוב בראש השנה הינה שורש לכל המחשבות שנחשוב במהלך כל השנה כולה. על כן נהיה חכמות – ובראש השנה הזה נחשוב רק מחשבות טובות

גם אני בנאדם של שכל. תמיד הייתי. אבל הגיע היום בו הכרתי את בורא עולם יתברך ויתעלה שמו, ואז הבנתי שאני קטנה מדי, שהשכל שלי קטן מדי בכדי להכיל או להבין את גודל חכמתו

אהבה לא יכולה להחזיק מעמד אם לא מעירים ומעוררים אותה

השעה 9 בבוקר. ניר ואני עושים את דרכנו לירושלים, ואני מרגישה שככל שאני מתקרבת לירושלים – אויר ההרים אינו צלול כל כך כיין, והייתי מעדיפה שיהיה מהול ב"רסקיו", כדי להרגיע אותי

אם תאמין, אם תפתח את הראיה שלך, אם תשכיל להביט לא רק על הטבע אלא על דברים שיכולים לקרות לך מעל הטבע (שהרי בורא עולם כל יכול), אז באמת תתחיל להרגיש מה זה שפע אמיתי

אם הגענו למצב בו אנו פועלים בניגוד גמור לטבענו, טבע ה"מדבר", והקפנו את עצמנו בחומות בצורות ובמילים ואמירות ריקות מתוכן, משמעות הדבר היא שהתבלבלנו ובגדול!

לאן נעלמה הילדה עם שמלת הטורקיז והלימונים הצהובים?

רק על ידי השגת ביטול ואפסות העולם הזה, מסוגלים בני אדם להתרומם ולראות במבט רוחני, ותתבטל מלכות אדום, ואז, סוף סוף, יתגלה ויזרח אורו של משיח. הרהורים בעקבות סופות ההוריקן הקטלניות המשתוללות בארה"ב

מתי בפעם האחרונה זכרת לומר "תודה לך ה' שזכיתי לקום בבוקר ולהעיר את ילדי לעוד יום של לימוד תורה ועבודת השם"? "תודה ה' שזיכית אותי בילדים. יש לי למי להכין סנדוויצ'ים בבוקר"?

כל תכליתנו בעולם העשייה היא ליצור מערכת של בקרה פנימית, המאפשרת לנו לתקן עצמנו, טרם ניגש לתקן אחרים

סוף סוף נגמרים ימי החופשה הארוכה והמתישה, והגיע הזמן לחזור אל השגרה. איך עושים זאת בצורה הטובה ביותר?

אמונה, ביטחון ואהבת ה' – אלה שלושת הדברים היחידים שאדם צריך באמת, שבלעדיהם – חייו אינם חיים

החיים למדו אותי שמטרתנו הינה להוציא מן הכוח אל הפועל את החוכמה שקבלנו

מדוע לא פתח ניר, בעלי, חשבון פייסבוק עסקי שיקדם את העסק? והאם אנחנו יודעים לעשות את ההפרדה בין ברכה לבין קללה?

אבא שמח בנו בכל דבר קטן שאנו עושים: בכל פעם שאנו נוטלים ידינו בבוקר, בכל פעם שאנו נותנים צדקה, בכל פעם שאנו עוזרים לזקן, בכל פעם שאנו מטפלים בילדינו בסבלנות ובשמחה

אני יודעת שאני לא מבינה כלום. אז איזו טרוניה תוכל לעמוד בפני מי שכל מעשיו אך צדק ואמת?

בסופו של יום, כל אדם אמור ללכת לישון עם עצמו לפני הכל, ועל כן כדאי לו מאוד לדאוג לשלוות הנפש הפנימית שלו, עוד בטרם הוא מנסה לטפל בבעיות של סובביו

אין מציאות טובה יותר מאשר המציאות שבחרת בשבילי! תודה שברגע זה אין לי זיווג עדיין! תודה שברגע זה ממש אין לי בעל ומשפחה משלי

סיפורה של עליזה ריינס, שכמעט נשכח מלב, הוא עדות מצוינת לכוחה של לשון הרע להרוס את חייהם של אנשים, ולצורך המוסרי שלא להיכנע לפיתוי של קבלת לשון הרע

הנטייה שלנו כבשר ודם היא לדקדק יותר בכל דבר שהוא מחוץ לד' אמותנו, הן בהתנהגות, הן בעבודת המידות והן בעשיית חסד עם אנשים חיצוניים, ועוד. בבית אנו לא תמיד מקפידים על יחס הולם ומכבד

קל להיתפס לקיצורי דרך ולהימנע מלקיחת אחריות. אך האם אפשר להגיע כך לאושר?

אם היה משה רבנו נכנס לארץ ישראל ובונה את בית המקדש, לא היה הקב"ה מחריבו

במקום לבכות ולהתלונן על הנהגתו של הבורא יתברך, זה הזמן הכי טוב לעשות עבודה אמיתית, ולהכין את השטח לקראת הדבר האמיתי

מיליוני אנשים מוכנים להישבע שנלסון מנדלה מת בכלא, שמיקי מאוס לובש שלייקס, ושבארצות הברית יש 51 מדינות. האם הסיבה נעוצה ביקומים מקבילים שבהם אנחנו חיים, או שמא יש הסבר פחות מסעיר לתופעה?

איננו רוצים לקבל עוד בשורה מרה, כדי להבין כמה יקרים הם החיים, אלא להקדים תרופה למכה, ולראות את היופי שבכל רגע של קיום מוגש

רבנית הידברות, חגית אמאייב, בראיון אישי מרתק מלב אל לב ברדיו ירושלים לתוכניתם של דנה ומשה ורון, על חייה כיועצת לאלפי משפחות בעולם ההורות והאישות, ועל סיפור חייה האישי, שהביא אותה לתהליך המדהים הזה

מי ראוי להנהיג את העם? רק אנשי אמת ישרים, הם הראויים להנהיג את עם ישראל