הטור של אורטל קפטן: לא יכולה יותר עם ה"עין הטובה" שלה

זהו... אחרי החגים, חוזרים לשגרת החיים. החורף מתחיל להראות את עצמו, בעיקר בלילות הקרירים ובבקרים המעוננים. מה רבו מעשיך ה', כולם בחכמה עשית.

עבור כולנו זמן החגים היווה זמן איכות עם בני המשפחה וזמן לאיחוד התא המשפחתי במעגל הראשון והשני.

באחד הימים של חול המועדסוכות נסעתי עם המשפחה לאחת האטרקציות באזור הכרמל. בדרך הרשיתי לעצמי לנהל שיחה עם חברה טובה, לאור העובדה שהילדים תפסו תנומה קלה.

על הקו היתה הילה: "איפה אתם?", היא שאלה. "בדרך לצפון", עניתי. "ואתם?", שאלתי בחזרה. "אנחנו כנראה נשאר בבית. יאיר עם חום גבוה, וטוהר קיבלה מכה רצינית בברך. היא נפלה במדרגות". "אוי, מסכנים", השבתי.

"מתי בפעם האחרונה בדקת את המזוזות בבית?", שאלתי. "לפני חודשיים", ענתה הילה, "למה את שואלת?". "מאחר שלאחרונה הבית שלכם עובר יותר מידי תרחישים לא נעימים. איך השכנים שלכם? החברים?". "החברים מקסימים, אבל השכנים לא משהו, בפרט השכנה 2 קומות מעלי... 'לא משהו' זאת מחמאה עבורה, קנאית וצרת עין בצורה מחרידה!". "למה את מתכוונת?", שאלתי.

"קשה להסביר דבר כזה, זה משהו שאת מרגישה. את יודעת להבחין מתי הצד השני שמח בהצלחה שלך ומתי הוא מפרגן בצביעות איומה". אחר 10 שניות של שתיקה הוסיפה הילה: "את יודעת מה, אורטל, הדלקת לי נורה אדומה, אני עושה אחד ועוד אחד ואני מוכנה לחתום על כמה דברים שקרו לי בגללה.

"לפני חודש קניתי וילון חדש ומדהים ביופיו. כחלק מהכניסות השגרתיות שלה לביתי עיניה צדו את הוילון שהיה מונח על הספה לצורך תלייה. התפללתי שהיא לא תשים לב, אבל... 'וואו, איזה יופי, פשוט מדהים, איזה טעם יש לך... משהו מיוחד... תתחדשי'.

"רגע לפני שהיא חזרה לביתה היא אמרה: 'כמה ביקשתי מבעלי שיקנה לי משהו דומה, אבל ממנו צריך לבקש לפחות 12 פעמים, אחרת זה לא יקרה! כמה זה עלה?'. נלחצתי ואמרתי: '3000 ₪', אף על פי שהסכום האמיתי כמעט כפול. 'כל הכבוד לינקי בעלך שהסכים שתיקני בסכום כזה, זה רק מראה כמה הוא אוהב אותך. בקרוב אצלי!', אמרה ויצאה.

"באותו רגע הרגשתי שקשה לי לבלוע מה-'עין הטובה' שלה. התחלתי לעשות על עצמי חמסה עם האצבעות, תליתי שום כמו הסבתות של פעם. הרגשתי שהדיבורים שלה באים ממקום לא טהור". "נו", שאלתי. "מה נו?", שאלה הילה. "קרה משהו אחרי?". "קרה, ועוד איך קרה. יאיר וטוהר שיחקו בבית עם הבימבה, והבורג של הגלגל נתפס בוילון, ופשוט קרע ממנו חלק נכבד. כל זה קרה יממה אחת בלבד אחר הביקור הממלכתי הבלתי רצוי שלה".

"למה את זוקפת את זה 'לזכותה'? לא קורה שילדים משחקים ועושים נזקים? לדעתי אסור לך לחרוץ דינו של אדם בהנף יד", אמרתי. "אסביר לך מאיפה אני יודעת ותולה את זה ב'עין הטובה' שלה. היא דיברה על ינקי שאוהב וסומך עלי, נכון? באותו יום היה לנו ויכוח, שכתוצאה ממנו לא דיברנו 3 ימים. 'עין טובה'? שה' יצילנו מאנשים כאלה.

"יתרה מכך היא מסוגלת להיכנס אלי הביתה ולבדוק מה אני מבשלת, אני בחיים לא אעשה דבר כזה גם אם ארגיש הכי קרובה לבעלת הבית".

שוב שרר שקט על הקו, ולאחר מספר שניות שאלה הילה: "רוצה דוגמא נוספת?". "מה הפעם?", שאלתי. "אתמול דיברנו על תזונה נכונה לילדים, והמשפט שהיא אמרה הרעיד אותי: "אני מצדיעה לך, את תמיד מכינה להם מאכלים בריאים, בגלל זה הם אף פעם לא חולים".

את מבינה על מה אני מדברת, אורטל? פחות מ-12 שעות אחרי, יאיר עם חום גבוה, וטוהר עם ברך פצועה. מה יש לך לומר על זה?".

"פעם שמעתי משפט חכם שאומר: 'מדוע נסמכה פרשת נח לפרשת לך לך? משום שאם לא נוח לך, אז לך לך'. אולי כדאי לך לחפש דירה אחרת, באזור שקט, תרתי משמע".

יהי רצון מלפניך ה' אלוקי ואלוקי אבותי שתצילנו היום ובכל יום מעין הרע דאוהבים ומעין הרע דשונאים.

בפרשתנו מבצבץ לראשונה המושג "עין הרע", והוא מופיע דווקא בהקשר הנכון ובשימוש הנכון על ידי שרי אשת אברם (בראשית ט"ז פס' ה'): "ותאמר שרי אל אברם חמסי עליך אנוכי נתתי שפחתי בחיקך ותרא כי הרתה ואקל בעיניה, ישפוט ה' ביני ובינך" ומפרש רש"י: "הכניסה עין הרע בעיבורה של הגר והפילה עוברה". הסיבה שעשתה זאת שרי מאחר והבינה שאסור שיצא ילד זה מאברם מאחר ואינו הגון ולכן פעלה באופן זה.

כבר לימדונו חז"ל שלעין הרע יש השפעה ברורה ואף היזק על האדם. כך גם מובא ברמב"ם, והוסיף וכתב שרוב סיבות ההיזק נגרמות מעין הרע.

יש בתוכנו שלקחו צעד אחד קדימה בעניין, וכל כך נזהרים, עד שמתבטא הדבר בהנהגות מוזרות ולפעמים אף פוגעות בזולת, זאת בעקבות החשש.

יש שניתקו קשרים עם חברים מסוימים שחשודים בעיניהם על עין הרע, יש שדופקים על השולחן (מנהג גויים), יש העונדים חוטים אדומים, יש הנודפים ריח שום לאור העובדה שנושאים עליהם שום או בצל נגד עין הרע, ולפעמים מגיע הדבר לשיבוש עמוק יותר.

חשוב לדעת שלא כל מקרה הפוקד את האדם יכול הוא להתלות בעין הרע, הרי סוף כל סוף יש דין ויש דיין ואין אנו נקיי כפיים מעוונות שנתלה הכל בעין הרע.

לפעמים חייב אדם להפנים ולומר "אבל עוונותינו גרמו כל זאת".

יש משקל לדבר, אך החשוב הוא לא לעשות מכך עניין מאחר ודווקא זה עלול לחשוף את האדם לנזק יתר על המידה.

הצעתי להילה להתייעץ עם רב גדול בישראל ואולי יורה לה לחפש מקום מגורים אחר בו יהיה לה שקט יותר, בפרט כאשר עליה משפיע ההיזק מעין הרע יותר.

העצה שייעצונו חז"ל, לא יחשוש אדם מעין הרע כלל, וממילא לא ידבק בידו מאומה מן הדבר, וטוב לומר: "אנא מזרעא דיוסף צדיקא דלא שלטה ביה עינא בישא" (אני מזרעו של יוסף הצדיק שלא שלטה בו עין הרע).

אין עוד מלבדו! אפס זולתו!

לאור מספר תגובות בנושא, אציין שבררנו היטב את הדבר, ואין בשיחה בעיה של לשון הרע. הנה תגובתו של הרב ניצן ראובן, אותו שאלתי בנושא:

"קראתי את הטור בעיון ואין בו כל חשש ללשון הרע. יתכן שמי שחשש ללשון הרע חשב כך מאחר שהוזכרו שמות, אך השם הילה נפוץ לאלפים ולרבבות. אין כאן כל חשש של לשון הרע! אדרבא ואדרבא, זוהי דוגמא לשיחה אמיתית לשם תועלת, יקראו ענווים ויחכמו".