טורים אישיים - כללי

ליד אימא אני תמיד שמחה, תמיד מחייכת. שום דבר לא כואב לי. הכל בסדר, הרווקות מהממת. ליד אימא אני תמיד שרה, רוקדת ומקפצת

כשכואב לאדם בגוף או בנפש, הוא נאלץ לבחון ולברר את משמעות המצב בו הוא נתון: האם טוב לי בחיי או רע? האם אני במקום בו אני רוצה להיות או שאני לא בכיוון? ובכלל, במה בדיוק אני משקיע את מירב האנרגיות שלי?

בפוסט שפרסם בפייסבוק סיפר פריצקי, חבר 'שינוי' לשעבר, שהוא נמנע מלאכול בבתי עסק שיש להם תעודת כשרות. האם יש סיכוי לקמפיין ישראלי גורף בעד הדרת כשרות?

האם אני בוחרת לוותר על חיי ולהתייאש מהם, או שאני לוקחת החלטה אמיצה להצליח?

החופשה הגדולה רק מעצימה, מנפחת ומטיחה בפנינו את כל אותן בעיות שעדיין לא השכלנו לפתור

מי שמחזיק עצמו לעניות והוא מרוצה ממה שיש לו, ואוחז עצמו שהוא שמח תמיד, אזי הוא יפה תמיד כי הכל יפה ונאה אצלו ושמח לו מאד מכל מה שיש לו

אם איננו מרגישים את להט האהבה לבורא יתברך, משמע אנו עוד רחוקים מתכלית העבודה

בתי הקטנה והאהובה, אני יודע שחוסר הוודאות קשה לך, שאת לא מבינה למה אני עושה לך את זה, למה את צריכה לחוש כאב או צער, למה צריך להיות חוסר אם אני כ"כ אוהב

"לא פשוט להיות פשוט", אך זוהי גם כל מטרת שליחותנו בעולם. אין השקעה משתלמת ומבורכת מזו בעולם

כל אחד רוצה לדעת לאן פניו מועדות, עד שלעיתים מתעורר בו דחף חזק לקצר תהליכים

הטור של אורטל קפטן: "לא תארתי לעצמי שבכותרת קטנה ופשוטה טמונה סכנה כל כך גדולה"

בעיני מתנגדי ה'הדתה' אותה הם מדמיינים לראות בכל מקום, הורה אחד יכול לכפות את דעתו על כל שאר הורי הגן, כל עוד הוא מחזיק בדעה הנכונה. הבעיה העיקרית של המיעוט האנטי דתי בישראל הוא סירובו להכיר בכך שהוא מיעוט, או בעובדה שבדמוקרטיה – המיעוט איננו קובע

היום אני חושבת לעצמי שלולא שורת הליקויים החמורים הללו, לא הייתי מגיעה לתובנה שמלווה אותי עד היום כמורה. אולי בדיעבד היה שווה שכר הלימוד הזה. הוא היה כואב, נכון, אבל הפך אותי למורה טובה יותר

יאיר לפיד רוצה להכריז על זרם חדש ביהדות: הזרם הישראלי החילוני. את הטיעונים שלו הוא מבסס על שלל טעויות היסטוריות מביכות שבסופן הוא מודה בעצמו: יהדותו של הישראלי החילוני תלויה לחלוטין בתנאים סביבתיים משתנים

מה עם קיום מצוות, תפילות, צניעות, שבת? אנחנו מקבלים על עצמנו לקיים מצוות יקרות מפז וחשובות לאין שיעור, ובכל זאת, אומר רבי נחמן מברסלב – עיקר התשובה הוא לשתוק למול ביזיון

כתבי Ynet מצאו מכרה זהב: מחקר שבדק את ספרי הלימוד החרדים ומצא שהם מזלזלים ברפורמים, מבקרים את הסכם אוסלו, ומעזים לספר על הקיפוח לו זכו עולים מארצות המזרח שרצו לשלוח את ילדיהם לחינוך דתי. את אחת המסקנות של המחקר, עם זאת, לא תצליחו למצוא בשום אופן בכתבה

הרבה אנשים נכשלו רק כי הם לא ידעו כמה קרובים להצלחה היו כאשר ויתרו. אם אתה מבין ויודע שיש בורא לעולם, הייתכן שהוא יברא אותך על מנת להרע לך?

הקב"ה מבקש מכל יהודי לקחת אחריות מלאה על מעשיו, בדיוק במקום ובתפקיד בו הוא נמצא

החופש הגדול הוא פרויקט מורכב, לכל הדעות. איך נהפוך אותו מזמן לחוץ וקשה לזמן מועיל וחיובי?

בכוחה של אישה אחת להחריב או לבנות, להמית או להחיות, לחמם את אש המחלוקת או לכבותה

התפקיד שלך מורכב פי כמה מכפי שהוא נראה. מה ייתן לך כוח לבצע אותו כנדרש?

נכון להיום לא יוקם בקיבוץ אילון בית כנסת, אבל לקיבוצניקים הוותיקים שהתנגדו למהלך – אין באמת מה לחגוג. העולם הישן אותו תכננו להחריב מהיסוד חי ומשגשג, בעוד לערכים שלהם אין כלל דרישה

מדוע פוטר בעלה של אסתי מעבודתו הטובה? וכיצד יכולה עצה קטנה לבנות, או חלילה להרוס, בית שלם?

עברתי חודשיים קשים של קושי פיזי, והם נגמרו. אבל השכר? הוא שלי לנצח!

במצבים שנראה שהכל סוגר עליכם, אל תנסו למצוא מוצא הגיוני. פשוט תאמינו בתקיפות בכל שס"ה ורמ"ח שלכם שזה יקרה

אם אתה יודע ומבין שזה שאמר והיה העולם הוא ששולט בכל, כיצד אתה מצליח לכעוס? כעס הוא תוצאה ישירה של חוסר אמונה

בעבר הייתי מוצאת את עצמי רבה ונלחמת על שלי, מול אנשים שכל הזמן חדרו למרחב הטריטוריאלי הרגשי והנפשי שלי. הרגשתי כמו אריה שואג שחייב להרחיק את הפולש

אהרן רזאל מסביר מדוע ביקר באריזונה, אך ויתר על טיול ל'גראנד קניון' המפורסם, ומצטט את תשובתו הנפלאה של הרב אלישיב זצ"ל

האמת על עצמך נמצאת מולך. מה תוכלי לעשות כדי ליפות אותה?

אנחנו מתפללים לקב"ה שיתן לנו משהו, אבל לא באמת מאמינים שנקבל אותו. אנחנו פונים להשתדלויות חיצוניות, ודווקא כך, מסירים מאיתנו את השגחת ה'