טורים אישיים - כללי

כשהבית ״בוער״, אין זה משחק ילדים. צריך לפעול, במהירות ובמתינות, ולעשות הכל כדי להציל את הבית

כמו ילדה קטנה שרק רוצה לשוב הביתה, בלי לפגוש שם הערות וביקורת. למצוא אבא שיבין וירגיש, ובבקשה, לא עוד פעם נאום מתיש – "איפה היית, ומה עשית? למה לא הודעת שאת מתעכבת. תגידי, מה את חושבת?". טור אישי מיוחד לאלול

"תודה ושוב תודה על אינסוף תודות שעוד אמשיך להודות": הרבנית חדוה לוי במסר מעצים לנשות ישראל

הפגנת האלפים נגד תאגיד השידור עוררה שיח וחשבון נפש בקרב רבים. בתווך היו מעטים שתקפו את המפגינים בטענה ש"אינם מבינים הומור" או בנימוק כי באמצעות תכני התכנית מונגשת היהדות כביכול בפני הציבור הכללי. אז מה מעוות כך כך בגישה שלהם?

עדיין לא הכרתי את כל שירי המגזר, ורפרטואר השירים שלי היה רצוף בשירים ישראליים ושאינם ישראליים. שירים יהודיים אמיתיים - עדיין לא היו בו. ואז...

הרצון למחות על הביזוי הפרוע של קדושי ישראל בתוכנית "היהודים באים", רצון לגיטימי ודמוקרטי - פתח תיבת פנדורה

אני לא יודעת מה יותר כואב - שמישהו יודע מי זה אבא שלו האמיתי אחרי שנים שהוא לא זכה להכיר אותו, או שמשקרים עליו ש'הנה זה אבא שלך' כשזה לא דומה לא כמעט...

באותה שנה עברתי מהפך בחיי, והרגשתי שאני אדם אחר בכל המובנים: מחשבתית, רגשית, התנהגותית, רוחנית. זה לא שהחיים הפכו להיות קלים יותר, אבל מצאתי בהם אור, תקווה ומשמעות

חוה שמילוביץ בסרטון חדש: הקב"ה נתן לנו את כוח הבחירה לדבר הכי חשוב שיש: יראת ה'

לא החלטתי להתגרש כי חשבתי שמחכה לי משהו טוב יותר בחוץ, ממש לא. עד היום, שנה וחצי אחרי, בעודי מחפשת זיווג שני, יש לי קול קטן בלב שלוחש: ואולי יהיה גרוע יותר?

כאשר אנו מתחברות לאהבה היציבה של הבורא אלינו, ומוכנות לקבל ולהפנים אותה לעומק הלב, אנו מוכנות לרפא את הגישה והיחס שלנו לעצמנו. בכוח חיבור זה מתרפאים הרבה רגשות שליליים ומערכות יחסים

אז נכון, אני לא מסוגלת כל רגע ורגע לזכור ולכוון ולשמוח. יש לי שעות של לחץ ועומס, ובזמנים הללו אתה, הקב"ה, כן זוכר, כן רואה וכן יודע על מה ולמה

הובכתי. אני, שכל כך מקפידה על הכללים ושמה מסיכה גם כשאין אף אחד בסביבה, נתפשתי בעיניו (כך נדמה היה לי) כקלת דעת שלא נשמעת להוראות ולכללים

סוף סוף הן לא לבד. הן לא משוגעות. הן לא מדמיינות. הן לא כשלו בנישואיהן, הן לא נשים רעות. והן לא סתם חסרות אונים. ולא פלא שאף יועץ נישואין "רגיל" לא הצליח לסייע להן עד כה

האם זה באמת גרוע כל כך שאמא עובדת בחופש הגדול? ומה אפשר לעשות כדי שיהיה טוב גם לאמא וגם לילדים?

חוה שמילוביץ על המלחמה בשנאת חינם ועל הכנסת השכינה אל הבית. חפשו גם את הסדנה של חוה שמילוביץ לתקשורת מקרבת בקמפוס היהודי

צור אלפי, מוטי בן שבת ומיכאל בן זיקרי הקריבו את חייהם למען מי שלא בהכרח הכירו. אילו היו עושים מעשים אלה במסגרת צבאית, סביר להניח שהיו מקבלים על מעשיהם את העיטור הגבוה ביותר: עודד הרוש מבקש לזכור את האזרחים שעשו מעשי גבורה, ולא זכו להנצחה

בימים אלה יושבת הרבנית חדוה לוי שבעה על אמה ע"ה. יום לפני קומה מהשבעה, היא משתפת אתכן במילים שיוצאות מהלב

איך המוח שלנו עובד, ולמה היהודים כל כך חכמים? מה יש בחכמת התורה שמצעירה את המוח ומביא תועלת רוחנית לאדם? ניר קפטן נפגש עם רבנים ואנשי מקצוע שישתפו אותנו בדרכי פעולות המוח וברזי החכמה היהודית. צפו

"מה מצחיק פה? זה בדיוק מה שקרה אצלי הבוקר - וזה ממש לא היה מצחיק! למה כולן צוחקות, אני רוצה לבכות, זה אמיתי וזה נכון, מה משעשע?"

פחדתי שהוא יקבל קשה את נושא הגירושין. שהאובר-רגישות שלו לא תוכל להכיל זעזוע וטלטלה שכאלה. שהתפרצות מכל סוג שהוא לא תהיה נמנעת. אבל התפילות והזמן עשו את שלהם

מדוע נפגעתי מאישיות נכבדה, למה אי אפשר לשפוט בלי לדעת מה היה קודם, ומה מוציאה מאיתנו הקורונה?

אין ספק שצריך להתפלל שהגל הזה יעבור מעלינו, ונצא כולנו לבריאות ולשלום. אבל, עם כל זה, ואולי למרות כל זה, אולי, רק אולי, כדאי לכל אחת מאיתנו לראות את הטוב שיש בתוך התמונה הזו

מ' שמעה ושתקה, ואז ניסתה להגיד משהו ועצרה. לאחר מעשה הבנתי שמצוות כיבוד אב ואם שהיא מחזיקה בה כל כך עצרה אותה מלהתפרץ

אבל אתמול, כשחזרתי הביתה מבית חולים, דיברתי עם השם, סיפרתי לו ושיתפתי אותו מה אני מרגישה, מה עובר עליי ומה קשה לי. ופתאום נכנסה לי כזאת שמחה גדולה שהתחלתי לרקוד. רקדתי והרגשתי שבחיים שלי לא הייתי כל כך מאושרת". חיה הרצברג בטור חובה על הרפיה ורפואה. על אהבה שמביאה אהבה, ונחמה שמביאה נחמה

על מה היה הדיון הסוער בין המורות והשכירות? כל אחת ניסתה להוכיח שהיא יותר מסכנה, על מה ולמה? האם יש תחרות?

בהתחלה, כששאל, זה לא היה שייך. המערכת הזוגית הלכה וקרסה, הלכה והתפרקה. עכשיו, כשאבא שלו ואני כבר לא נשואים יותר משנה, השאלה הזאת עומדת ותלויה באוויר

הוא לא הסתכל לכיוון שלי באותן שנים. אולי מעדיף לא לראות את הלבוש השונה, שגם אם עמד בגדרי ההלכה, עדיין היה אחר, זר, לא שייך. כשאני בדרך אליו מקצה הבית, הוא קרא אלי ממקומו "יש לך מפתח על השולחן בכניסה"

בתקופת הקורונה קיבלנו שיעור מעשי בדמוקרטיה, או יותר נכון באי-דמוקרטיה. מה קרה? כל עשרת הדיברות של הדמוקרטיה נרמסו, ועוד תחת גלגלי החילוניות

את הדברים הללו אני כותב ממיטת חוליי, כאשר אני אפילו לא יודע במה אני חולה. כשתסיימו לקרוא, אולי גם אתם תתחילו להתגעגע לשטריימל של שר הבריאות