טורים אישיים - כללי

"כמעט ביססת ניצחון בצפון – והצליחו לחזור 200 אלף": צבי יחזקאלי על תמונת מצב הלחימה ברצועת עזה. וגם: בעקבות החיסולים בלבנון, מדוע נסראללה במלכוד?

עם תחילת החודש הרביעי למלחמה, צבי יחזקאלי על השאלה כיצד להשיג ניצחון מובהק. וגם: איזו טקטיקת לחימה עתידה לקחת זמן רב?

חוה שמילוביץ בשיחה מיוחדת על הגאולה: מדוע היא מתעכבת? מדוע משיח עדיין לא בא?

פג תוקף. בום. טראח. ככה הרגשתי. זה מה שיהיה מעכשיו? אני לא מוכנה לזה! מה עושים עכשיו? איך נעביר את היום הזה? יש לנו עוד שלוש שעות, מה עושים?

ברקע חיסולו של בכיר חמאס סאלח אל-עארורי בביירות, אלון בן דוד מעלה את השאלה: האם המדיניות בה נקטה ישראל לאורך עשרות שנים, לסיכול בכירי המחבלים, מנעה פיגועים? צפו

הרגע הזה הוא תזכורת בשבילך, יקרה. הרגשות שלך צורחים בפנים כמו תינוקות ללא אוכל. אם לא נזין אותם – הם ייאבקו על חייהם

אין דרך בלי תהליך, אין אפשרות לפקוח עיניים מיד לאחר שפוקחים עיניים... יש צורך במסע ארוך במנהרה שלפעמים אפל בה, תהליך כזה שיוביל אותך לאט-לאט בדרך מבטחים אל היעד

אם נשכיל ונדע להסתכל על כל הפרטים הקטנים והמיוחדים ולחבר יחד את כל נקודות האור הקטנות שיש באדם – נקבל תמונה אחרת, יפה ומדהימה

"אם רוצים הכרעה – אופי הפעילות בצפון הרצועה צריך לחזור גם בדרום": צבי יחזקאלי בתמונת מצב של הלחימה עד כה. צפו

אלמוג בוקר, כתב חדשות 13 בדרום ותושב קיבוץ זיקים שבעוטף, על ה"בלתי מעורבים" בעזה. צפו

"פיצקי, אתה עושה לנו הפתעה השבת, אוכל יפה את כל האוכל לבד, וביום ראשון נוכל לקחת אותך הביתה, כן? אנחנו אוהבים אותך ורוצים אותך איתנו בבית"

רק דעת תורה צרופה יכולה לתת תשובות גם לשאלות הרות גורל. כי התורה לגבם היא חוכמת אלוקים, ולא ספר חוכמה יהודי שתורגם ליוונית

ברקע קריאתו של נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן לישראל להחזיר את הרשות הפלסטינית לעזה אחרי המלחמה, הפרשן הפוליטי עמית סגל מסביר מדוע זו תהיה טעות קשה: "בישראל המקצוע הכי משתלם – יזם הייטק, ברמאללה – מחבל כלוא". צפו

"הרגו לי 1,400 בני אדם, הייתי צריך להנחית על עזה מכה כואבת מאוד": צבי יחזקאלי מסביר כיצד לדעתו היה צריך להגיב על הטבח של חמאס בשמחת תורה

הלוואי ונזכה להרגיש תמיד את השם נוכח בכל נקודה בחיינו. הלוואי שאפילו לא נתפעל מצפרדע בכיתה ביום שבו לומדים על מכת צפרדע

עמית סגל במונולוג חריף, במלאת 20 שנה לנאום בו הציג ראש הממשלה אריאל שרון את תוכנית ההתנתקות: "אי אפשר להתעלם מהדמיון המבעית בין מפת הנוכחות היהודית בגוש קטיף לבין מפת בסיסי האימון של חמאס ביציאה למתקפת הטרור"

איך נפתח את הלב לאמון המלא בבורא עולם? חוה שמילוביץ בשיעור מיוחד לחג החנוכה

חיבקתי את הזערורון הזה והצמדתי לו נשיקה. הוא הסתכל עלי, בוחן אותי ואת הסבלנות שלי. שלחתי לו מבט של לחימה משותפת. "אנחנו נצליח למרות הכל", הבטחתי לו. רפלקס חיוכי עלה בפניו

אם האויב לא מוגדר על ידינו כאויב – הרי שבאופן מתבקש ידינו על התחתונה, ואנחנו במו ידינו מובילים אותו אל הניצחון עלינו

חוה שמילוביץ בשיעור על סוד העלייה המתמדת: איך אפשר ליצור לעצמנו מוטיבציה שתישאר ולא תרד?

"על מי באו הסכסכנים האובססים האלו?", שואלת ורון בכאב, "שימו לב על מה מדברים איתנו, איך משניאים עלינו ציבורים שלמים, אחים אהובים - מישהו מנסה להרחיק ביננו". צפו בדבריה הנוקבים

"הרחמנות לפעמים הורגת": צבי יחזקאלי מסביר למה לא צריך לחשוש מהמילה "מלחמה". וגם: כיצד נלחמים בצד הרוחני?

"לא!", קראתי בזעזוע, "ממש לא! לא רואים כלום!". לא יכולתי לקבל את זה שהבן שלי המתוק, הכובש, היפה מכולם (והוא באמת כזה! תשאלו את מי שמכיר אותו!) – תווי פניו הם כשל איזו תסמונת עלובה ועלומת שם

מערכת השיקולים של נסראללה: מדוע חיזבאללה נשאר עד כה על הגדר ולא הצטרף לחמאס, למלחמה כוללת מול ישראל? צפו

כן, מותק, את אמא שלו, את אמא של יונתן. את צריכה לחשוב ולהרגיש מה את רוצה ומה לא לגבי כל המידע והטיפול בבנך. עצמך ובשרך

"כל סבב התחננו תנו לצה"ל לנצח, תפסיקו להכיל", אומרת ורון, "שכחנו שיש לנו עוד עשרות אחים חטופים, 1400 נרצחים לנקום, גבול שנפרץ בדרום ומאות אלפי מפונים שלא יכולים לחזור הביתה?. בצד השני יש אויב שלא חושב שאיפוק זה כוח". צפו

"לא אשכח לעולם את המבט הזה שלו... ישוב על כיסא מולי, רב גדול והדור פנים, שמיים שכמותו, למול ארץ שכמוני, דקה וחצי בתשובה. ואני שותקת. מרגישה שהוא מסתכל לתוכי. רואה אותי. רואה את הנשמה שלי באינסוף אהבה. ואני מתביישת...". אפרת טליה כהן ברגעים של זכרונות מהרב אריה שכטר זצ"ל, במלאת ארבע שנים לפטירתו

אנחנו יכולים וחייבים לתת בו אמון. לדעת שאנחנו לא מבינים, שאנחנו רואים כאן חלקיק אחד של פאזל מתוך תמונה רחבה הרבה יותר שמישהו יצר הרבה לפני שהיינו כאן

הקונספציה השמאלנית קרסה, כי מעולם היא לא נשענה על משהו אמיתי, ושקר – סופו להתפרק, גם אם יש המתעקשים ללכת לאורו החשוך

זה גבול עדין ושברירי, בין הכאב של התקופה הזאת לבין מבט קדימה. בין לתת מקום לכאב, לבין לקום ולא לשקוע