למה דווקא החודש הזה הוא חודש של שמחה? תפילה לחודש אדר

"משנכנס אדר מרבין בשמחה" (תענית כט, ע"א). עלינו להתבונן וללמוד, מדוע ראו חז"ל להתחיל מראש חודש את עניין השמחה, ואין אף חודש אחר שנאמר עליו "מרבין בשמחה"? אף על פי שבסיוון ניתנה התורה, ובתשרי חוגגים את חג הסוכות, לא נאמר "משנכנס סיוון מרבין בשמחה".

מה מיוחד דווקא בחודש זה? ומדוע מורים לנו חז”ל להרבות בשמחה מתחילת החודש, ולא בזמן הנס, בי"ד וט"ו שבחודש?

מובא בספר התודעה: "חודש אדר הוא החודש ה-12 האחרון לחודשי השנה למניין שמונים מניסן. מזל החודש – דגים, משום שבחודש זה הם פרים ורבים. מזל דגים הוא מזל של ברכה, מפני שהדגים מכוסים מן העין ואין עין הרעה שולטת בהם, ואין הקללה שורה בדגים לעולם, ואפילו במי המבול לא מתו.

"אף מזלם של ישראל עלה בחודש זה לפי שנמשלו לדגים, מה דגים חיים במים, אף ישראל כדאי לחיות כל חייהם בתוך התורה שנמשלה למים.

"ואדם שיש לו דין עם נוכרי, יקבע משפטו לחודש אדר שמזלו בריא, לפי שמן השמים מגלגלין זכות ליום זכאי, ושופעין שמחה לחודש שמח, ואין חודש שמח כחודש אדר, שרבתה בו ברכה שסמויה מן העין.

"כוחו של ישראל הוא חזק בחודש זה יותר מבשאר החודשים, והשגחה נפלאה שהפיל המן את הפור דווקא על חודש זה, שנהפך להם היגון לשמחה והאבל ליום טוב.

"ולא ימי הפורים בלבד ימים של שמחה הם, אלא כל החודש כך "והחודש אשר נהפך להם מיגון לשמחה - חודש שאינו אלא אוצר גנוז של שמחה ויום טוב לישראל!", עכ”ל.

בספר "מאור עיניים" כתוב, ששמות החודשים שעלו מבבל הינם בעלי משמעות, ומהות החודש נרמזה בשמו. וטעם חודש, אדר למה נקרא כך? מפני שבחודש זה נרמז א’- דר:

א'- אלופו של עולם ("אלוף נעורי אתה"), וכשם שאות א’ היא הראשונה שבאותיות, כך היא רומזת על הראשון לכל הנמצאים.

"דר" – לשון דירה (חידושי הרי”מ על חודש אדר), ובהיפוך, דר הופך ל"רד", כלומר הקב"ה רוצה לרדת ולדור עם עמ"י, ומשרה שכינתו בהם, ורצונו שכל אחד מאיתנו יהפוך עצמו לבחינת "משכן", אשר עליו שורה השכינה.

תפילה לחודש אדר - שמחה

מִשֶּׁנִּכְנַס אֲדָר מַרְבִּין בְּשִׂמְחָה.

זֶה הוּא חֹדֶשׁ שֶׁכֻּלּוֹ אוֹצָר גָּנוּז שֶׁל שִׂמְחָה וְיָמִים טוֹבִים לְיִשְׂרָאֵל.

אָנָּא שַׁחְרֵר אוֹתִי מִמִּדַּת הָעַצְבוּת, הַנּוֹבַעַת מֵחֶסְרוֹן אֱמוּנָה וּמִגַּאֲוָה.

אָנָּא, רַחֲמֵנִי, שַׂמְּחֵנִי עוֹד בְּגָלוּתִי לְגָאֲלֵנִי, גַּם בַּמָּקוֹם שֶׁאֲנִי נִמְצֵאת בּוֹ.

עֲזֹר לִי לִהְיוֹת בִּשְׁלֵמוּת עִם רְצוֹנְךָ מִמֶּנִּי.

אָנָּא, שַׁחְרֵר מִמֶּנִּי כָּל מָה שֶׁמְּעַכֵּב אוֹתִי מִלִּשְׂמֹחַ,

כִּי הַשִּׂמְחָה הִיא הַמַּדְרֵגָה הָרְאוּיָה לִי וּלְבָנֶיךָ, בְּנֵי אֶל חַי!

כִּי גָּלוּת הַנֶּפֶשׁ – הִיא הָעַצְבוּת,

וְהַשִּׂמְחָה – הִיא עוֹלַם הַחֵרוּת.

אָנָּא, שַׁחְרְרֵנִי מִמִּדַּת הָעַצְבוּת הַכּוֹלֵאת אֶת נִשְׁמָתִי.

הֲפֹךְ אֶת לִבִּי, שֶׁתִּהְיֶה קְבוּעָה בּוֹ כָּל כָּךְ הָאֱמוּנָה שֶׁהִנְּךָ אוֹהֵב אוֹתִי, עַד שֶׁלֹּא תִּהְיֶה שׁוּם דְּאָגָה בְּלִבִּי.

(טוֹב לְפָרֵט – שַׁחְרֵר אוֹתִי הַחֹדֶשׁ הַזֶּה, מֵהַדְּאָגוֹת בְּנוֹשְׂאִים...).

עֲזֹר לִי לְהַאֲמִין שֶׁהַדֶּרֶךְ לַשִּׂמְחָה פְּתוּחָה בְּפָנַי וּבִפְנֵי כָּל אֶחָד וְאַחַת.

הַתּוֹרָה תּוֹבַעַת מֵאִתָּנוּ אֶת מִדַּת הַשִּׂמְחָה: "תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב",

לָכֵן סִימָן הוּא שֶׁיֵּשׁ בָּנוּ הַכּוֹחַ לִשְׂמֹחַ.

עֲזֹר לִי לַעֲבֹד אוֹתְךָ בְּשִׂמְחָה פְּנִימִית וְחִיצוֹנִית כְּאֶחָד,

וְלִהְיוֹת מִיּוֹם לְיוֹם מוֹסִיפָה וְהוֹלֶכֶת.

שֶׁאַגְדִּיל מִיּוֹם לְיוֹם אֶת הָעֲבוֹדָה הַפְּנִימִית שֶׁלִּי עַל הַשִּׂמְחָה.

אֲנִי מוּכָנָה לְקַבֵּל אֶת הָאוֹר הַגָּבוֹהַּ בְּזֶה הַחֹדֶשׁ, אֶת אוֹר הַפּוּרִים!

בְּחֹדֶשׁ זֶה פּוֹתֵחַ אַתָּה בְּפָנֵינוּ אֶת שַׁעֲרֵי הַשִּׂמְחָה.

אָנָּא, עֲזֹר לִי לַעֲבֹד עַל מִדַּת הַשִּׂמְחָה בְּיֶתֶר שְׂאֵת וּבְיֶתֶר עֹז.

שֶׁלִּבִּי יִהְיֶה פָּתוּחַ לְהָכִיל אֶת כָּל הַיְּשׁוּעוֹת שֶׁאַתָּה טוֹמֵן בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה.

וּבִפְרָט, שֶׁאֶזְכֶּה לַעֲלוֹת, בְּדַרְגוֹת הָאֱמוּנָה וְהַבִּטָּחוֹן – בְּךָ! בְּחַסְדֶּךָ! וּבִרְצוֹנְךָ לְהֵיטִיב עִמָּנוּ!

הודיה

עֲזֹר לִי, בְּחֹדֶשׁ זֶה, לְהִתְבּוֹנֵן הֵיטֵב בְּאַהֲבָתְךָ כְּלַפַּי, וְעַד כַּמָּה אַתָּה מֵיטִיב עִמָּדִי. אִם רַק אֶתְבּוֹנֵן, אַבָּא, אוּכַל לְגַלּוֹת אֵיךְ אַתָּה מְמַלֵּא אֶת חֶסְרוֹנוֹתַי הַכְּמוּסִים בְּיוֹתֵר, צְרָכַי הַגַּשְׁמִיִּים וְהָרוּחָנִיִּים, וּמַשְׁפִּיעַ חֲסָדֶךָ אַף לְלֹא תְּפִלָּה.

אַתָּה מְמַלֵּא אֶת הַצֹּרֶךְ בָּאֲוִיר, בְּמַיִם וּמָזוֹן בְּכַמּוּיוֹת הַנִּצְרָכוֹת לָנוּ בְּדִיּוּק.

אֲנִי מוֹדָה עַל הַבַּיִת שֶׁאֲנִי חַיה בּוֹ, עַל הַמִּטָּה שֶׁאֲנִי ישׁנה בָּהּ (לְפָרֵט וּלְהוֹדוֹת עַל מָה שֶׁיֵּשׁ לִי).

וְכָל פִּרְטֵי הַחֲפָצִים שֶׁיֵּשׁ לִי מְסַפְּרִים וּמַמְחִישִׁים אֶת רְצוֹנְךָ לְהַעֲנִיק לִי נוֹחוּת, לְעַנֵּג אוֹתִי וְלַעֲשׂוֹת לִי טוֹב.

אַתָּה מְמַלֵּא אֶת הַצֹּרֶךְ שֶׁלִּי בְּהַקְשָׁבָה,

וּמַקְשִׁיב לְכָל תְּפִלּוֹתַי בְּאֹפֶן עָמֹק וַאֲמִתִּי (גַּם אִם אֵינֶנִּי רוֹאֶה זֹאת).

אַתָּה מְמַלֵּא אֶת הַצֹּרֶךְ שֶׁלִּי בְּאַהֲבָה, וְשׁוֹלֵחַ לִי אַהֲבָה לְלֹא שׁוּם תְּנָאִים – אַהֲבַת עוֹלָם, אַהֲבָה שֶׁלְּמַעְלָה מִן הַדַּעַת וְהַהִגָּיוֹן.

הַגַּם שֶׁאֵינֶנִּי מֻשְׁלֶמֶת, אַתָּה אוֹהֵב אוֹתִי וּמַזְרִים לִי חַיִּים.

אַתָּה מְמַלֵּא אֶת הַצֹּרֶךְ שֶׁלִּי בְּהַרְגָּשַׁת הַ"יַחַד",

וּמִשְׁתַּתֵּף אִתִּי בְּצַעֲרִי אוֹ בְּשִׂמְחָתִי תָּמִיד.

אֵינְךָ נוֹטֵשׁ אוֹ מַשְׁאִיר אוֹתִי לְבַד,

אַתָּה אִתִּי בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן. אַתָּה מְמַלֵּא אֶת הַצֹּרֶךְ שֶׁלִּי בְּדַעַת,

וְשׁוֹלֵחַ אֵלַי עֵצוֹת טוֹבוֹת לָצֵאת מִכָּל מַצָּב שְׁלִילִי.

מְמַלֵּא לִי אֶת הַצֹּרֶךְ בַּנֵּצַח – וְנוֹתֵן לִי תּוֹרָה שֶׁהִיא הַנִּצְחִיּוֹת הָאֲמִתִּית שֶׁלִּי.

אַתָּה נוֹתֵן לִי קֶשֶׁר אִתְּךָ, שֶׁמֵּכִיל אֶת כָּל הַטּוֹבוֹת שֶׁבָּעוֹלָם!

עֲזֹר לִי לַעֲשׂוֹת הַתְחָלָה חֲדָשָׁה בְּחֹדֶשׁ זֶה,

לְהַתְחִיל מֵחָדָשׁ לִבְחֹר בַּחַיִּים!

לִבְחֹר בַּחַיּוּת, לִבְחֹר בְּשִׂמְחָה,לִבְחֹר בַּחִבּוּר אִתְּךָ!

מזל אדר דגים

מְחַדֵּשׁ הֶחֳדָשִׁים, מוֹדָה אֲנִי לְךָ מֵעֹמֶק לִבִּי עַל שֶׁנָּתַתָּ לָנוּ  אֶת מַתְּנַת חֹדֶשׁ אֲדָר!

מַזָּלוֹ דָּגִים, וּמַזַּל דָּגִים הוּא מַזָּל שֶׁל בְּרָכָה,

מִפְּנֵי שֶׁהַדָּגִים מְכֻסִּים מִן הָעַיִן, וְאֵין הָעַיִן רָעָה שׁוֹלֶטֶת בָּהֶם,

אֵין קְלָלָה שׁוֹרָה בָּהֶם לְעוֹלָם, וְגַם בִּימֵי הַמַּבּוּל לֹא מֵתוּ.

אַף אָנוּ עַם יִשְׂרָאֵל נִמְשַׁלְנוּ לְדָגִים. עֲזֹר, שֶׁגַּם בָּנוּ תִּשְׁרֶה הַבְּרָכָה,

וְגַם אָנוּ נִהְיֶה שְׁמוּרִים מִכָּל רַע וּמְכֻסִּים בְּהַשְׁגָּחָתְךָ הַפְּרָטִית עָלֵינוּ.

מָה דָּגִים חַיִּים בְּמַיִם, כָּךְ אָנוּ, אֵינֶנּוּ יְכוֹלִים לִחְיוֹת חַיִּים אֲמִתִּיִּים לְלֹא מֵימֵי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה.

עֲזֹר לָנוּ שֶׁנִּתְחַזֵּק, אָנוּ וְכָל עַם יִשְׂרָאֵל בְּחֹדֶשׁ זֶה,

בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, בְּחֵשֶׁק, בְּהַתְמָדָה וּבְשִׂמְחָה.

וּכְשֵׁם שֶׁהַדָּגִים אֵינָם סוֹגְרִים אֶת עֵינֵיהֶם לְעוֹלָם,

כָּךְ תַּשְׁגִּיחַ עָלֵינוּ בְּחֹדֶשׁ זֶה בְּעֵינָא פְּקִיחָא עִלָּאָה – בְּעַיִן עֶלְיוֹנָה פְּקוּחָה –

בְּהַשְׁגָּחָה שֶׁל פָּנִים, כְּדֶרֶךְ צַדִּיקִים!

בְּחֹדֶשׁ זֶה, קִבְּלוּ עַם יִשְׂרָאֵל אֶת תּוֹרָתְךָ מֵחָדָשׁ בִּרְצוֹן הַלֵּב וּבְשִׂמְחָה.

אָנָּא, רַחֵם עָלַי, שֶׁאֶזְכֶּה אַף אֲנִי בְּחֹדֶשׁ זֶה לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה מֵחָדָשׁ עַל עַצְמִי,

בְּרָצוֹן גָּמוּר וּמִתּוֹךְ שִׂמְחָה!

בְּחֹדֶשׁ זֶה אַתָּה מַרְעִיף עָלֵינוּ שֶׁפַע שֶׁל נִסִּים, יְשׁוּעוֹת גַּשְׁמִיּוֹת וְרוּחָנִיּוּת הַמְּלֻבָּשׁוֹת בַּטֶּבַע.

אָנָּא, עֲזֹר לִי בְּחֹדֶשׁ זֶה, שֶׁאֶהְיֶה כְּלִי רָאוּי וּמוּכָן,

לְקַבֵּל כָּל מִינֵי יְשׁוּעוֹת וְנִסִּים נִפְלָאִים,

וְיַחַד עִם זֶה, שֶׁיִּהְיוּ מְכֻסִּים מֵעֵינֵי הַבְּרִיּוֹת,

כְּדָגִים הַמְּכֻסִּים מִן הָעַיִן, וְאֵין הָעַיִן רָעָה שׁוֹלֶטֶת בָּהֶן.

מתוך ספר הכנה לפורים – "המפתח לאור השמחה", מאת חוה שמילוביץ