נפלאות הבריאה

ספינת המחקר "פלקור", של מכון שמידט לחקר האוקיינוסים, יצאה למסע מחקר אל קניונים תת ימיים עמוקים. במהלך המסע, הופיע מול הצוללנים משהו לא הגיוני: יצור שנראה כמו חוט ארוך, סלילי. הצוללנים שטו לאורכו של היצור, אבל הוא לא "נגמר", ארבעים וחמשה מטרים היה אורכו

השם הרשמי שלה הוא "דג קופסת ג'לי". זה נשמע תמים, ואכן המראה שלה הוא כחבילת ג'לי שקוף, אבל השם "צרעת הים" הולם אותה הרבה יותר

הרקמות העשירות בכלי דם שבתוך האף פועלות כמערכת בקרה חיה. כאשר האוויר קר, הן מחממות אותו במהירות; כאשר הוא יבש, הן מוסיפות לו לחות; וכאשר הוא חם במיוחד, הן מסייעות באיזון הטמפרטורה. מדובר בפעולה רציפה המתבצעת אלפי פעמים ביום ללא כל מודעות מצד האדם

כמות תאי הדם שצריכים להישלח במשלוח החירום צריכה להיות מדויקת. כמות גדולה מדי תפגע בתפקוד של הלב, תחליש אותו ותגרום למוות מיידי; כמות קטנה מדי לא תספיק כדי לנקות ולתקן. מח העצם צריך "לעשות חושבים", ובהתאם להערכת המצב - לשלוח את התאים הלבנים החסרים במדויק

בתוך תא אחד יש אלפי קשרים אפשריים, שלוחות מסועפות, תעלות יונים, תנועת סידן, שינויים בסינפסות וחלוקה פנימית של פעילות. זהו עולם שלם וזעיר של חישוב ופעולה. לשם מה אנחנו צריכים שהחוטים, המוליכים, "יחשבו"? מדוע לא מספיק שהתא יחשוב?

כאשר שוברים ענף של תפוח סדום יוצא מין נוזל לבן סמיך, שמגע בו עלול לגרום לגירויים קשים ובליעתו מסוכנת ממש. אך האם אין מה לעשות עם תפוחי סדום הללו? האם לחינם נבראו?

דב הקוטב חי רק בקוטב הצפוני, והפינגווין חי רק בקוטב הדרומי. זה לא נובע מכך שהדובים אכלו את כל הפינגווינים בצפון, אלא מההבדלים בין הקוטב הדרומי לצפוני

רק האדם לבדו הינו יצירה ייחודית בבריאה כולה, וזאת בזכות התודעה והשכל האלוקי שקיבל להכיר במציאות יוצרו

האדם קולט פחות מאחוז אחד מן המידע שמקיף אותו. אנו חיים בתחושה שאנו רואים את המציאות, אבל זו אשליה. המציאות כוללת כל כך הרבה, והחושים שלנו תופסים שבריר קטן ממנה

את החזזית אנחנו פוגשים הרבה פעמים בטבע, על קירות של בתים, על סלעים בפארק, או גדרות בצד הכביש. היא נראית כמו כתם ירקרק, אבל יש עוד דוגמאות: אפור, כתום, צהוב

בתוך הגוף ישנו צוות חירום, מוקד מיוחד שמטפל בכל הבעיות, כדי שנוכל לחיות בבטחה. בזמן שאנחנו ישנים, קוראים ספר או מפטפטים להנאתנו, צוות החירום מוזעק שוב ושוב לפינות שונות של הגוף

דניאל הוא עיוור, ולכאורה כדי להתמצא במרחב או ללכת, הוא צריך מקל, כלב נחייה או חבר שיוליך אותו. אלא שדניאל בכל אופן הולך ברחוב, מטייל במחוזות שלא היה בהם מימיו ואפילו רוכב על אופניים. איך הוא עושה זאת?

אנחנו רואים בעולם הטכנולוגיה והפיתוחים הרפואיים אלפי סוגים של חוטים, מוליכים וצינורות משוכללים ביותר, אבל אף אחד מהם אינו מגיע לשכלול הגדול מכולם: צינור שיוצר חיים חדשים

אחת המשימות החשובות של הלב היא ששני הזרמים החזקים האלו, של הדם הנכנס והדם היוצא, לא יתערבבו חלילה זה בזה. על הניתוב אחראי חלק קטן מאוד, מרשים ומתוחכם - מסתם אבי העורקים

תולעת שיער הסוס חיה להנאתה במקורות מים, ושם היא מתרבה. אבל כאשר נוצר זחל – הוא הופך לטפיל, חודר לתוך גופו של פרוק רגליים, לדוגמה גמל שלמה, ומשמין על חשבונו, עד לרגע שבו הוא משתלט עליו ומכוון אותו אל המים. אבל איך מגיעות התולעים הקטנות מתוך המים לתוך גוף של חרק ביבשה?

ככל שניסו בני האדם להתחקות אחרי הצלופחים, הם לא מצאו צלופחית. ביתרו את גופות הצלופחים, חיפשו ביצים, מערכת שמאפשרת היריון, כמו בכל דג – אך ללא הועיל. אין צלופחית, אין ביצים ואין צלופחים קטנטנים. יש רק צלופחים גדולים. איך זה יכול להיות?

החיידק נע בדרך כלל בקו ישר, כאשר הפלגלה מסתובבת בכיוון אחד. כאשר הכיוון מתהפך – החיידק משנה את תנועתו, מסתחרר מעט, ואז ממשיך במסלול חדש. שינוי הכיוון הזה מתרחש בשבריר שנייה, והוא מאפשר לחיידק לנווט בסביבתו: להתקרב למזון ולהתרחק מחומרים מזיקים

הכירו את התולעת הזעירה המכונה "סי אלגנס". הגודל שלה הוא מילימטר אחד, כמו העובי של כרטיס מיקרו, אבל רק העובי, בלי כל הכרטיס. כמה ג'יגה לדעתכם נכנסים בה?

חור בצינורות הדם יכול לרוקן במהירות את הדם שלנו, חלילה, שכן הדם לא סתם "מונח" בתוך העורקים, הוא נזרק בכוח גדול על ידי משאבה הפועלת ללא הפסקה – הלב. איבוד של שני ליטר דם הוא סכנת חיים מיידית, והוא יכול להתרחש תוך דקות מרגע פציעה חיתוך של כלי דם מרכזי. למה, אם כן, זה לא מתרחש?

אילו הייתה קיימת אקראיות עיוורת בטבע, פשוט לא היה טבע. אם טורף מסוים היה משיג יכולת ציד שעולה על כל יצור אחר, הרי שהיה מכלה את כל המינים הניצודים, ואז מת ברעב בעצמו

חוקרים מ-MIT גילו כי זרעים לרק מגיבים למגע המים, אלא חשים את תנודות הקול של טיפות הגשם. הרעידות הללו מעירות אותם מתרדמתם ומאיצות את תהליך הצמיחה: "האנרגיה המופקת מצליל הגשם מספיקה כדי להאיץ את קצב הצמיחה של הזרע”

בשנת 2008 תועדה דובה ששחתה כ-690 קילומטרים במשך תשעה ימים כמעט ללא הפסקה. גופם של דובי הקוטב מותאם לכך: שכבת שומן עבה מתחת לעור משמשת כבידוד תרמי וכמאגר אנרגיה, והרגליים הקדמיות הגדולות פועלות כמשוטים

נקשן חסילון הוא בגודל של אצבע אנושית, אבל יש לו האפשרות ליצור גל הדף שיוצר אור וחום קיצוניים, שקרובים יותר לטמפרטורת השמש מכל חפץ אחר על פני כדור הארץ! בעולם הוא מוכר בשם Pistol Shrimp, ואצל חוקרים רבים נחשב לאחד היצורים המפתיעים ביותר ביקום

מנוע אדיר בגודל של רכב, אבי עורקים רחב מספיק לזחילה של ילד ודופק שצונח לשתי פעימות בדקה: הצצה נדירה למערכת ההפעלה המרתקת של היצור הגדול ביותר שחי אי פעם על פני כדור הארץ

התא החי מציב לפנינו תמונה מפורטת ומדויקת של חכמה עמוקה הטבועה במבנה החיים. מדובר ביחידה זעירה שקיומה מתרחש הרחק מעין האדם, ובכל זאת פועלת בתוכה מערכת מורכבת להפליא של סדר, תיאום ודיוק

נשים לב, שתמיד רק נחיר אחד סתום. זה יכול להיות ימין, זה יכול להיות שמאל, אבל לא שניהם יחד. אבל רגע, איך זה ייתכן? אם לכל אחד מהנחירים יש פוטנציאל להיסתם, איך זה שהם לא נסתמים אף פעם בבת אחת?

הוא יצור קשוח ששורד כל אירוע, יכול לחיות כעשר שנים בלי לאכול, יכול להתקיים בחלל, לחטוף מכות איומות ולהישאר בלי פגע ואף לשרוד התרסקות חללית. הכירו את דובון המים

איך העולם לא טובע בערמות של אשפה, מי מעז לאכול עצמות של פילים, ולמה בלי חיפושיות ותולעים המזון שלנו היה בסכנה? הכירו את היצורים שתפקידם לנקות את הסביבה מפסולת