נפלאות הבריאה

את החזזית אנחנו פוגשים הרבה פעמים בטבע, על קירות של בתים, על סלעים בפארק, או גדרות בצד הכביש. היא נראית כמו כתם ירקרק, אבל יש עוד דוגמאות: אפור, כתום, צהוב

בתוך הגוף ישנו צוות חירום, מוקד מיוחד שמטפל בכל הבעיות, כדי שנוכל לחיות בבטחה. בזמן שאנחנו ישנים, קוראים ספר או מפטפטים להנאתנו, צוות החירום מוזעק שוב ושוב לפינות שונות של הגוף

דניאל הוא עיוור, ולכאורה כדי להתמצא במרחב או ללכת, הוא צריך מקל, כלב נחייה או חבר שיוליך אותו. אלא שדניאל בכל אופן הולך ברחוב, מטייל במחוזות שלא היה בהם מימיו ואפילו רוכב על אופניים. איך הוא עושה זאת?

אנחנו רואים בעולם הטכנולוגיה והפיתוחים הרפואיים אלפי סוגים של חוטים, מוליכים וצינורות משוכללים ביותר, אבל אף אחד מהם אינו מגיע לשכלול הגדול מכולם: צינור שיוצר חיים חדשים

אחת המשימות החשובות של הלב היא ששני הזרמים החזקים האלו, של הדם הנכנס והדם היוצא, לא יתערבבו חלילה זה בזה. על הניתוב אחראי חלק קטן מאוד, מרשים ומתוחכם - מסתם אבי העורקים

תולעת שיער הסוס חיה להנאתה במקורות מים, ושם היא מתרבה. אבל כאשר נוצר זחל – הוא הופך לטפיל, חודר לתוך גופו של פרוק רגליים, לדוגמה גמל שלמה, ומשמין על חשבונו, עד לרגע שבו הוא משתלט עליו ומכוון אותו אל המים. אבל איך מגיעות התולעים הקטנות מתוך המים לתוך גוף של חרק ביבשה?

ככל שניסו בני האדם להתחקות אחרי הצלופחים, הם לא מצאו צלופחית. ביתרו את גופות הצלופחים, חיפשו ביצים, מערכת שמאפשרת היריון, כמו בכל דג – אך ללא הועיל. אין צלופחית, אין ביצים ואין צלופחים קטנטנים. יש רק צלופחים גדולים. איך זה יכול להיות?

החיידק נע בדרך כלל בקו ישר, כאשר הפלגלה מסתובבת בכיוון אחד. כאשר הכיוון מתהפך – החיידק משנה את תנועתו, מסתחרר מעט, ואז ממשיך במסלול חדש. שינוי הכיוון הזה מתרחש בשבריר שנייה, והוא מאפשר לחיידק לנווט בסביבתו: להתקרב למזון ולהתרחק מחומרים מזיקים

הכירו את התולעת הזעירה המכונה "סי אלגנס". הגודל שלה הוא מילימטר אחד, כמו העובי של כרטיס מיקרו, אבל רק העובי, בלי כל הכרטיס. כמה ג'יגה לדעתכם נכנסים בה?

חור בצינורות הדם יכול לרוקן במהירות את הדם שלנו, חלילה, שכן הדם לא סתם "מונח" בתוך העורקים, הוא נזרק בכוח גדול על ידי משאבה הפועלת ללא הפסקה – הלב. איבוד של שני ליטר דם הוא סכנת חיים מיידית, והוא יכול להתרחש תוך דקות מרגע פציעה חיתוך של כלי דם מרכזי. למה, אם כן, זה לא מתרחש?

אילו הייתה קיימת אקראיות עיוורת בטבע, פשוט לא היה טבע. אם טורף מסוים היה משיג יכולת ציד שעולה על כל יצור אחר, הרי שהיה מכלה את כל המינים הניצודים, ואז מת ברעב בעצמו

חוקרים מ-MIT גילו כי זרעים לרק מגיבים למגע המים, אלא חשים את תנודות הקול של טיפות הגשם. הרעידות הללו מעירות אותם מתרדמתם ומאיצות את תהליך הצמיחה: "האנרגיה המופקת מצליל הגשם מספיקה כדי להאיץ את קצב הצמיחה של הזרע”

בשנת 2008 תועדה דובה ששחתה כ-690 קילומטרים במשך תשעה ימים כמעט ללא הפסקה. גופם של דובי הקוטב מותאם לכך: שכבת שומן עבה מתחת לעור משמשת כבידוד תרמי וכמאגר אנרגיה, והרגליים הקדמיות הגדולות פועלות כמשוטים

נקשן חסילון הוא בגודל של אצבע אנושית, אבל יש לו האפשרות ליצור גל הדף שיוצר אור וחום קיצוניים, שקרובים יותר לטמפרטורת השמש מכל חפץ אחר על פני כדור הארץ! בעולם הוא מוכר בשם Pistol Shrimp, ואצל חוקרים רבים נחשב לאחד היצורים המפתיעים ביותר ביקום

מנוע אדיר בגודל של רכב, אבי עורקים רחב מספיק לזחילה של ילד ודופק שצונח לשתי פעימות בדקה: הצצה נדירה למערכת ההפעלה המרתקת של היצור הגדול ביותר שחי אי פעם על פני כדור הארץ

התא החי מציב לפנינו תמונה מפורטת ומדויקת של חכמה עמוקה הטבועה במבנה החיים. מדובר ביחידה זעירה שקיומה מתרחש הרחק מעין האדם, ובכל זאת פועלת בתוכה מערכת מורכבת להפליא של סדר, תיאום ודיוק

נשים לב, שתמיד רק נחיר אחד סתום. זה יכול להיות ימין, זה יכול להיות שמאל, אבל לא שניהם יחד. אבל רגע, איך זה ייתכן? אם לכל אחד מהנחירים יש פוטנציאל להיסתם, איך זה שהם לא נסתמים אף פעם בבת אחת?

הוא יצור קשוח ששורד כל אירוע, יכול לחיות כעשר שנים בלי לאכול, יכול להתקיים בחלל, לחטוף מכות איומות ולהישאר בלי פגע ואף לשרוד התרסקות חללית. הכירו את דובון המים

איך העולם לא טובע בערמות של אשפה, מי מעז לאכול עצמות של פילים, ולמה בלי חיפושיות ותולעים המזון שלנו היה בסכנה? הכירו את היצורים שתפקידם לנקות את הסביבה מפסולת

מוחו של התמנון אינו יושב מעל הוושט, כפי שמצוי אצל יונקים, אלא בנוי כטבעת המקיפה אותו. המוח הוא בצורת חישוק, ובאמצע החישוק עובר הוושט! המשמעות היא שכל מזון שהתמנון בולע עובר ממש דרך מרכז העצבים שלו

כדור הארץ אינו כדור אחד אלא אוסף של לוחות רבים שנמצאים מתחת לאדמה, כמו קשקשים. כל הלוחות מכוסים באדמה, בתים, עצים, יערות וכבישים, אבל מתחתם ישנם לוחות, והם זזים מדי פעם. למה?

למרות שאין להם עפעפיים והם נראים תמיד בתנועה, מחקרים מגלים שגם דגים זקוקים לזמן מנוחה. כך נראית השינה המוזרה של שוכני המעמקים, ואיך תוכלו לזהות אם הדג באקווריום שלכם ישן

דבשת הגמל היא מערכת ביולוגית מתוכננת בקפידה, המרכזת בתוכה כמה פונקציות חיוניות להתמודדות עם תנאי מדבר קיצוניים. מבנה הדבשת, מיקומה, הרכבה הכימי והאופן שבו הגוף משתמש בה מציגים פתרון מורכב לבעיות של אנרגיה, חום ומים בסביבה דלה במשאבים

האקסולוטל נודע ביכולת ההתחדשות שלו. הוא מסוגל לחדש איברים שנכרתו, ובהם רגליים שלמות, זנב, רקמות שריר, עצבים ואף חלקים מן הלב והמוח

במכת בזק, הצרעה עוקצת את התיקן בחזהו. זוהי "זריקת הרגעה" מדויקת להפליא. המטרה אינה להרוג, אלא לשתק זמנית את הרגליים הקדמיות של התיקן. הוא עדיין חי ובועט, אך איבד את יכולת ההתנגדות המיידית. כעת, כשהמטופל "מורדם" חלקית, המנתחת ניגשת לעבודה העיקרית

הוא המתושלח של עולם החי. בעוד יונקים יבשתיים מזדקנים ומתבלים, הכריש הישנון ממשיך לשוט בשלווה הקפואה שלו. הוא גדל בקצב של סנטימטר אחד בלבד בשנה, ומגיע לגיל "בר המצווה" שלו רק כשהוא נושק לגיל 150

מבנה גופו מחולק לזרועות דמויות אצבעות, המתפצלות לצדדים. זרועות אלו מגדילות את שטח הפנים ומסייעות לציפה, אך גם משמשות לאחסון מנגנוני ההגנה הייחודיים שלו, והמראה הכללי הזה הקנה לו את הכינוי "דרקון הים"

מבט מדוקדק במבנה כנפיה של השפירית מגלה מערכת מורכבת להפליא, שמזה יותר ממאה שנים מעוררת עניין בקרב חוקרי אווירודינמיקה, ביולוגים ומהנדסים גם יחד. לא מדובר רק ביכולת תעופה יוצאת דופן, אלא במבנה הנדסי מדויק, שחוזר על עצמו בטבע בעקביות שאין בה מקריות