מדוע גמל שלמה קופץ למים בלי יכולת לשחות? הכירו את תולעת שיער הסוס

גמל שלמה הוא אחד החרקים המתוחכמים והמשוכללים בטבע. אבל באותו יום, הוא התנהג בצורה בלתי מוסברת: הוא הלך כמו שיכור, בצעדים גמלוניים ובניתורים, לעבר האגם. כל חייו הארוכים, יחסית לחרק, עברו עליו בין הענפים והעלים. הוא קפץ קפיצות אדירות מהאדמה אל צמרת של שיח קטן, כדי לזכות בארוחה. הוא עשה את תנועת ה"תפילה" שלו, וזינק שוב ושוב כדי להימלט מטורפים. מעולם לא נכנס למים, אין לו היכולת לשחות או לצלול, ועכשיו הוא הולך כמי שכפאו שד, צעד אחר צעד, אל תוך האגם. הוא דשדש בתוך הבוץ החלקלק שעל שפת האגם, עמד כאילו הוא מתלבט, אך באותו רגע, במקום להתרחק, הוא התקדם. רגליו הדקות נעו בזהירות אל שפת האגם. הוא התנדנד מעט, עצר, ואז עשה את הדבר האחרון שהיה מצופה ממנו לעשות: קפץ פנימה.

לאחר כמה שניות דמם גופו כאבן, ואז החל להתרחש המחזה המוזר באמת. מגופו של החרק החל להשתחל החוצה יצור דק וארוך, חוט חי, כהה, מתפתל, ארוך מגופו של הגמל שלמה פי כמה וכמה. הגמל שלמה, שהובל אל המים בניגוד לטבעו, סיים שם את דרכו. אבל עבור היצור שבתוכו זו הייתה תחילתו של שלב חדש. בשבילו המים לא היו מלכודת, הם היו היעד.

היצור הזה מוכר בשם העממי "תולעת שיער הסוס" או "תולעת גורדית", ושייך למערכת בשם Nematomorpha. ההתנחלות של התולעת הזו בתוך גמל שלמה, חגב, צרצר או חרק אחר, נראית כמעט בלתי אפשרית: מדובר בתולעת ארוכה ודקה מאוד, המקננת וגדלה בתוך גוף קטן בהרבה ממנה, ולבסוף גורמת למארח להגיע אל מים כדי שתוכל לצאת ממנו ולהתרבות. יש מינים של תולעי שיער המגיעים לאורך של עשרות סנטימטרים, ובמקרים קיצוניים אף ליותר מכך. הם מצליחים להתקפל בתוך גוף של חרק באורך סנטימטרים ספורים, משום שהם מאד מאד דקים.

תולעת שיער הסוס חיה להנאתה במקורות מים, ושם היא מתרבה. אבל כאשר נוצר זחל – הוא הופך לטפיל, חודר לתוך גופו של פרוק רגליים, לדוגמה גמל שלמה, ומשמין על חשבונו, עד לרגע שבו הוא משתלט עליו ומכוון אותו אל המים. סוף הדרך עבור החרק, ותחילת דרך חדשה עבור התולעת.

אבל איך מגיעות התולעים הקטנות מתוך המים לתוך גוף של חרק ביבשה?

ובכן, הדרך לשם מורכבת: התולעים הקטנות טעימות ליצורים קצת יותר גדולים מהם, אלו אוכלים אותן, וממשיכים הלאה. הן נשארות בחיים בתוך גופו של היצור הימי הקטן, יצור זה ממשיך להתגלגל עד שהוא נאכל על ידי חרק גדול, בגודל שמספיק להתרבותה של התולעת, כאשר היא מרגישה שהגיעה לתחנה הסופית, היא מתבייתת עליה, משתלטת על גופה מבפנים והופכת לבעלת הבית.

בתוך גוף החרק, מתפתחת התולעת במשך שבועות או חודשים. היא אינה יושבת במעי בלבד, אלא גדלה בתוך חלל הגוף של המארח וסופגת מזון דרך מעטפת גופה. כאשר היא מגיעה לבגרות, היא צריכה לצאת אל המים. כאן מתחיל החלק שהפך אותה לאחד הטפילים המפורסמים ביותר בעולם החי: היא משפיעה על התנהגות המארח. חרק יבשתי שאינו אמור להיכנס למים פתאום נמשך אליהם, ובמקרים רבים קופץ פנימה. שם התולעת יוצאת מגופו, נעשית חופשית, ומחפשת בן זוג.

השאלה הגדולה היא כיצד התולעת עושה זאת. האם היא "שולטת במוח" של החרק? לחוקרים אין תשובה חד-משמעית, וישנן תיאוריות שונות. לפי השערה אחת, התולעת מפרישה חומרים כימיים, העשויים להשפיע על מערכת העצבים, החומרים האלו גורמים לחרק לראות את המים כאילו הם יבשה. תיאוריה אחרת אומרת שהחלבונים שנמצאים בגוף התולעת פשוט מתפשטים בגופו של החרק, וגורמים לו לאמץ את האופי שלה, את המשיכה שלה למים. הוא מרגיש תולעת, והולך אל המים כמו תולעת.

בשנת 2021 פורסם מחקר מעניין במיוחד על גמלי שלמה נגועים בתולעי שיער, שהציע כי ההתנהגות של כניסה למים עשויה להיות קשורה ל"פולרוטקסיס" מוגבר. פירוש המונח הזה הוא "משיכה לאור מקוטב", ספקטרום מסוים של קרני אור שהוא ספציפי לפני המים. ישנם חרקים שמזהים את המים לפי האור המקוטב שהם מחזירים. הוא אפילו לא יודע שמדובר במים, הוא פשוט נמשך אל האור המקוטב, קופץ לתוכו, ו... מגיע לגן העדן של החרקים.

השם "תולעת שיער הסוס" נולד מהמראה שלה. בעבר, אנשים שמצאו את התולעים הדקות מתפתלות בשלוליות, שוקתות ובריכות, חשבו לעיתים שהן נוצרו משערות סוס שנפלו למים וקיבלו חיים. זה רק ממחיש עד כמה מוזר נראה היצור הזה למי שפוגש אותו. השם העברי "גורדית" קשור לאגדה על "הקשר הגורדי" שלא ניתן היה להתירו, משום שהתולעים הבוגרות מסתלסלות לעיתים בקשרים צפופים, ונראות כמו קשר בלתי ניתן להתרה.

לפעמים עשויה תולעת כזו לחדור גם לגוף של אדם, ובו היא עשויה להשמין, אבל אין לה יכולת להשפיע עליו כמו שהיא משפיעה על החרק. זה לא נעים, אבל לא מסוכן.

זהו סיפור אימה על גמל שלמה ש"מתאבד", אבל גם סיפור על כך שלכל בריה יש מנגנון שנוצר עבורה על ידי בורא העולם כדי לאפשר את קיומה ואת התרבותה.