הצינור שיוצר חיים חדשים: נפלאות חבל הטבור

כאשר תינוק מגיח לאוויר העולם, הוא מחובר עדיין לאמו בחבל הטבור. אנו פוגשים את חבל הטבור כאשר הוא כבר צינור יבש וחסר תועלת, אבל עד לרגע הלידה, חבל הטבור הוא צינור החיים של העובר, צינור המתוכנן בצורה מופלאה ומתוחכמת. אנחנו רואים בעולם הטכנולוגיה והפיתוחים הרפואיים אלפי סוגים של חוטים, מוליכים וצינורות משוכללים ביותר, אבל אף אחד מהם אינו מגיע לשכלול הגדול מכולם: צינור שיוצר חיים חדשים.

חבל הטבור הוא מערכת מורכבת מאוד, הפועלת במשך כל ההיריון כדי לאפשר לעובר לקבל חמצן וחומרי מזון, ולפנות תוצרי פסולת. מבחינה אנטומית, הוא כולל בדרך כלל וריד טבורי אחד ושני עורקים טבוריים. הווריד מביא מן השליה אל העובר דם עשיר בחמצן ובחומרי מזון, ושני העורקים מחזירים אל השליה דם דל יותר בחמצן, שנושא תוצרי חילוף חומרים. כך נוצר ציר זרימה רציף בין השליה לעובר, בלי שהעובר נדרש לנשום או לאכול בעצמו.

הבעיה הראשונה שחבל הטבור צריך לפתור היא תנועה מתמדת. העובר זז, מתהפך, בועט ומשנה תנוחה, והרחם עצמו משנה נפח וצורה. במצב כזה, צינור דם רגיל היה עלול להתעקם, להילחץ או להיסגר. הפתרון המבני של חבל הטבור כולל גמישות גבוהה, אורך מתאים וליפוף טבעי לאורך צירו. המבנה הזה (המכונה "מבנה הליקלי") מסייע לו לעמוד בכיפוף, פיתול ומתיחה בלי לקרוס בקלות ובלי לחסום את זרימת הדם.

הבעיה השנייה היא לחץ חיצוני. אם התינוק מתמתח, הוא עשוי ללחוץ על הצינור, מה שיפסיק את אספקת הדם והחמצן הקריטיים לקיומו. לכן כלי הדם שבתוך חבל הטבור אינם מונחים כמות שהם, אלא מוקפים ברקמה מיוחדת בשם Wharton’s jelly. זו רקמת חיבור רירית עתירת מים ומרכיבים חוץ־תאיים, שפועלת כחומר בולם לחץ. כאשר מופעל עומס מכני, הרקמה הזו מפזרת את הכוח ומקטינה את הסיכון שמעיכה מקומית תסגור את כלי הדם. זהו פתרון חשוב במיוחד, משום שכל הפסקה משמעותית בזרימת הדם עלולה לפגוע באספקת החמצן לעובר.

הבעיה השלישית היא שמירה על איזון בין חוזק לרכות. חבל הטבור צריך להיות רך מספיק כדי לנוע בחופשיות בתוך הרחם, אך חזק מספיק כדי שלא להיקרע ולא להימתח יתר על המידה. לכן המבנה שלו הוא מבנה ייחודי המאפשר גמישות, עמידות בפני דחיסה ויכולת התאוששות לאחר עומס. גם דפנות כלי הדם עצמם וגם הרקמה הסובבת אותם מותאמים למצב הזה.

בעיה נוספת היא מניעת חסימה בזמן קיפול. העובר עשוי לבצע אקרובטיקות מעניינות שיגרמו לקיפול החבל. הפתרון לכך אינו נשען רק על הרקמה העוטפת, אלא גם על סידור כלי הדם עצמם בתוך החבל. המבנה הכולל מאפשר לכלי הדם לשמור על קוטר תפקודי גם כאשר החבל מתעקל. בנוסף, מאפייני הזרימה והאלסטיות של כלי הדם עוזרים לשמור על מעבר הדם גם בתנאים משתנים.

תפקיד חשוב מאד יש לחבל הטבור בזמן הלידה. אם הוא ימשיך לתפקד, העובר יהיה בסכנת חיים מיידית. גוף של אדם חי אינו יכול לתפקד עם מקור חיצוני שמזרים דם וחמצן. אבל אם הוא יפסיק באופן מיידי, גם זו סכנה לעובר, שכן הוא ייחנק במהלך הלידה. לכן תפקידו של חבל הטבור חייב להסתיים בהדרגתיות. מובן שבורא העולם דאג לכך. הרקמה דמוית הג'לי הממלאת את חבל הטבור, מתוכננת כך שבשינוי טמפרטורה היא מתכווצת, והזרימה יורדת בהדרגה.

החומר הביולוגי המרכיב את חבל הטבור נחשב לחומר בעל תכונות ייחודיות, וחברות רפואיות מיוחדות בימינו מציעות שמירה של רקמות מתוך חבל הטבור, כדי לרפא מהם את הגוף בהמשך. הוא מכיל תאים מיוחדים הנקראים "תאי גזע מזנכימליים", ואלו עשויים לסייע לגוף להשתקם במקרים של מחלות קשות שונות.