כל התכנים של הרב דן טיומקין

כדאי לנסות לזכור את זה, ולעשות לשם מצווה. הכוונה נותנת אמונה

כאשר יש סדקים בזהות, זה יוצר עומס על מערכת היירוט, וסכנה גדולה

היום יגמר בסוף, ואתה תירדם תשוש ומותש. מה שחשוב, מחייב תעדוף, לתרגם את זה ליומן שלך. אחרת זה נדחה ומתפספס

יש כאן הנחת יסוד למציאות רוחנית נסתרת, שכל העולם הזה רק מייצג ומרמז לה, ואם נתבונן – נוכל לגלות אותה קצת. כאילו הכל סימני דרך שהקב"ה שולח לי

זה באמת לא פשוט, במיוחד בדור מאתגר כל כך, כשהרחוב מפתה וזמין כל כך, שהילדים רגישים כל כך. אבל זה תפקידנו. להצליח להיות חוליה מקשרת, ולהעביר את התורה לדור הבא באופן מתקבל

אין דבר כואב, מדאיג, מלחיץ יותר מילד שיוצא למסע מסוכן בעמק הבכא. אבל אם קווים אדומים יגרמו לילד להיות בצד הלא נכון שלהם, אז הקווים האדומים האלו לא מועילים

אתה אומר טענה לוגית הגיונית ברורה, ומתפלא להיווכח כיצד לא באמת הקשיבו לנשמת דבריך, אלא נתפסו לאיזו מילה והוציאו אותה מהקשרה, ובסופו של דבר, דבריך לא באמת נשמעו והובנו. מתסכל

הוא גם יישם את הדברים בעצמו מול בניו, גם כתב בזה קונטרס, "אבות על בנים", גם הדריך רבים, בקורסים ובסדנאות, וגם הדריך אותי בניסיונות שלי עם ילדי

יש כאן חידוש בדרך העברת המסר. הרמח"ל ידע לכתוב השקפה ומוסר, פנימיות וקבלה, ביאורים וחידושים. ובכל זאת, הוא הכיר את הדור, ובחר גם בדרכים מחודשות ומעניינות כדי להעביר את המסר

אנו מפתחים מומחיות להצדיק לעצמנו את מעשינו. כשחלק אחד של המוח מקבל החלטה, שאר החלקים מתגייסים להמציא סיפור שמסביר מדוע התקבלה החלטה זו. אז מי המחליט האמיתי?

המסר שהעברתי בהרצאה היה מעשי ומועיל, ב"ה, אבל את המסר החשוב יותר הן קיבלו לפניה

העיקר בחינוך הוא ה"ימין המקרבת", כמו שהדריכו גדולי ישראל. אבל איך זה מסתדר עם המצווה להוכיח? איך אפשר להתעלם מהמצווה הזו?

כל מחשבה שבאה להשכיח מאיתנו את היסוד הזה, היא סתם עצת היצר הרע, ועל זה אנחנו מתפללים: "והסר שטן מלפנינו ומאחרינו". איזהו שטן שמאחרינו? אלו דברי היצר הרע, שבאים לייאש אותנו

ילדים אינם "מפעל לייצור נחת". הם תפקיד ושליחוּת, שמחייב אותנו להכיר ולהתמודד עם השריטות של עצמנו.

כאן, בעולם הזה, אנחנו מקבלים הנאה בזכות כל מיני אמצעים, כמו אוכל טוב. החושים מתווכים לנו את העולם, ועוזרים לנו לקבל הנאה ועונג. אבל יש דרך להגיע למרכז ההנאה ישירות - לעקוף את החושים

אולי תהליך הריפוי הלאומי שלנו מהטראומה הלאומית של שעבוד מצרים, יכול לתת גם לנו קצת כלים ותקווה לטראומות הנוכחיות שלנו. אחרי הטראומה שעברנו במצרים, אנו נדרשים לדבר. לשחרר.

מדריך רכיבה טוב, יודע לא רק לתת חוויה מעצם הרכיבה, אלא גם לעשות תהליך שיעזור לילד להקיש מהרכיבה על יכולת השליטה העצמית שלו, ולנהל את הנפש הבהמית שלו

אחרי שלב הדממה הדקה, עוד יבואו שלבים אופטימיים בדרך לצמיחה ולתיקון. בעברית קוראים לזה: נחמה.

ברגעים קשים, אני שואב הרבה כוחות מהסיפור הזה. אני ממליץ ללמוד אותו, בעיון, ולחזור עליו שוב ושוב. הוא עמוק, מלא ברמזים, ונותן כוחות להתמודד נכון במסע הפרטי שלנו כאן בעולם

אילו היה מדובר בחולי הגוף, הייתם מבינים שאין ברירה? ילד חולה אסטמה חייב חדר מאוורר. גם פה, האוירה הבלתי נסבלת גורמת ללחץ ולמתח רב