כשהחיידקים מזיקים יותר ממה שהתרופה מועילה

לפני שנותנים זריקה, האחות מעבירה על העור בד מחטא. כנראה זה לא דבר חדש, כי כבר האדמו"ר מחב"ד, הרב יוסף יצחק שניאורסון זצ"ל, סיפר לפני מאה שנה שכך עשו לו, והסבירו שאם יהיה זיהום – החיידקים עלולים להזיק יותר ממה שהתרופה יכולה להועיל. האדמו"ר חשב לעצמו מה אפשר ללמוד מכך לעבודת ה', וחשב שזה לימוד עמוק לעניין הדרך לקיים מצוות תוכחה בזהירות וברגישות, כי אם יתערבב בתוכחה חיידק קטן של כעס, זלזול או טון לא מכבד – זה עלול לקלקל יותר מאשר התועלת בדברי ההתעוררות.

הסיפור הזה ממש ריגש אותי, משתי סיבות. קודם כל, המסר הזה חשוב ונצרך כל כך, לכל הורה ומחנך, לכל מי שמעיר לאח קטן או לחבר, ובעצם לכל אחד. אבל יותר מזה התרגשתי מהסיפור הזה, כי שהוא חושף קצת איך האדמו"ר הסתכל על העולם. יש אלפי סיפורים עליו, על גדלותו ופקחותו, אבל כאן, פעולה פשוטה של זריקה גרמה לו לחשוב מה ניתן ללמוד מכך, איזה מסר רוחני עמוק יכול להיות מומחש דרך זה.

יש כאן הנחת יסוד למציאות רוחנית נסתרת, שכל העולם הזה רק מייצג ומרמז לה, ואם נתבונן – נוכל לגלות אותה קצת. כאילו הכל סימני דרך שהקב"ה שולח לי. העולם הוא חידה (כמו שכתב החזון אי"ש בספר "אמונה ובטחון"), ועדשה כזאת פותחת פתח לעומק עצום! אני רוצה שהקשר שלי עם הקב"ה ועם היהדות לא יהיה קשר טכני וחיצוני. אני רוצה להסתכל על העולם ולהבין מה הקב"ה מאיר לי.

הרמב"ם כותב שזו הדרך להגיע לאהבת ה'. צריך להתבונן. להתבונן בעולם, להתבונן בתורה. אני רוצה להסתכל על התורה בכזה אופן. לא בצורה פסיבית רדומה – כמו שהתנמנמתי בקריאת התורה שבת שעברה, כך אתנמנם בקריאת התורה גם השבת... לא! אני רוצה להתחבר! ועצם המודעות והחיפוש פותחים פתח לעולם של דיאלוג, של קשר ושל חיבור.