בפרשה שלנו מוזכרת מצווה מיוחדת של ברכת כהנים. רבים נוהגים בזמן ברכת כהנים להכניס את ילדיהם תחת הטלית (המנהג מובא בלוח "היום יום", ט"ו תשרי). יש הסבר עמוק למנהג זה, שהוא יסוד עצום בחינוך: כל יהודי הוא חוליה בשלשלת קודש, שמתחילה באבות הקדושים, אברהם יצחק ויעקב, וכך מגיעה עד אלינו (שם משמואל, כי תצא, תרע"א). יש אור אלוקי שיורד אל נשמותינו ומחיה אותנו, והאור הזה יורד דרך שלשלת הקודש הזו (לכן המצווה "כבד את אביך את אמך" מופיעה בעשרת הדיברות בלוחות הברית בלוח הימני, של מצוות שבין אדם למקום (רמב"ן שמות כ' י"ג), כי זה לא רק עניין של הכרת הטוב או מצווה בין אדם לחברו, אלא זה ממש קשור בהארת כבוד ה').

כל יהודי צריך לראות את עצמו כך, כחוליה מקשרת. מצד אחד, ב"ה זכינו לקבל תורה ולהיות מחוברים לקב"ה. השלשלת הזאת התחילה באברהם, יצחק ויעקב, ועברה אלינו דרך הרבה דורות שמסרו נפש (ממש) ודאגו להעביר אותה, דור אחר דור, עד אלי! אבל זה לא נגמר כאן. מוטלת עלי משימה מורכבת ומאתגרת: להעביר את האור הזה הלאה, לדור הבא. זה באמת לא פשוט, במיוחד בדור מאתגר כל כך, כשהרחוב מפתה וזמין כל כך, שהילדים רגישים כל כך. אבל זה תפקידנו. להצליח להיות חוליה מקשרת, ולהעביר את התורה לדור הבא באופן מתקבל.

כדי שנהיה חוליה מוצלחת בדרך העברת הברכה והאור, בלי חסימות בצנרת, יש כמה תנאים שצריך להכיר. רואים את זה כבר בכהנים עצמם. כתוב בפסוק (משלי כ"ב, ט'): "טוב עין הוא יברך", ולומדת מכאן הגמרא (סוטה ל"ח, ובמהרש"א שם) שכדי להוריד ברכה, צריך להיות טוב עין, ולברך באהבה! פרט נוסף שמחויב הוא להיות בשמחה (ולכן כהן אֲבֵל לא מברך). ואם אנחנו, ההורים, מעוניינים להיות המשך מוצלח לצינור הברכה הזה, גם אנחנו צריכים להיות בשמחה ובאהבה, עם הרבה "עין טובה", שרואה את הטוב, מאמינה ומעצימה. וכנראה זה לא בא באופן אוטומטי, אלא דורש עבודה עצמית...

כדי לקנות עדשה כזאת של "עין טובה", צריך להשקיע: צריך להתפלל על זה, לייחד זמן לראות את צרכי הילדים שלנו. שוב אצטט מלוח היום יום (כ"ב טבת), שם מובא בשם האדמו"ר הרש"ב מחב"ד, ש"כשם שהנחת תפילין בכל יום הוא מצווה דאורייתא על כל יהודי, ללא חילוק בין גדול שבתורה לבין איש פשוט, כך הוא חוב גמור על כל יהודי לחשוב כל יום חצי שעה אודות חינוך הילדים ולעשות הכל, מה שבכוחו לעשות, ויותר מכפי כוחו, לראות לפעול אצל הילדים, שילכו בדרך בהם מדריכים אותם" (עכ"ל). עין טובה מחייבת התבוננות ויצירתיות! וכדאי ליזום ישיבות צוות בין אמא לאבא, לפנות לכך זמן ולהשקיע בחיזוק הקשר עם כל ילד וילדה, כי בכך נזכה להיות המשך מוצלח לצינור שמעביר, ללא חסימות, את הברכה לדור הבא!