פרה אדומה וקווים אדומים: איפה שמים את הקו האדום?

חייבים קווים אדומים בחינוך. אם לא נגביל אכילת ממתקים – הילדים ישמינו ויהיו להם חורים בשיניים. אם לא נדרוש שעות שינה – הילדים לא יקומו בבוקר. אם לא נגדיר שעת חזרה הביתה – הילדים ישוטטו ברחובות ויסתכנו. תפקידנו כהורים לאפשר סביבה בטוחה שתאפשר צמיחה בריאה, וזה מחייב גבולות גזרה ברורים של קווים אדומים, כל גיל לפי ענינו. השאלה היחידה שצריך לברר היא: איפה צריך לשים את הקו האדום? 

חינוך הוא דבר מורכב, כי אין באמת ספר הדרכה מלא שנותן הוראות מדויקות. אם נשים קו אדום, והנער יהיה בצד הלא נכון שלו, ורק יתייאש מעצמו או יתייאש מלנסות לרצות אותנו, אז הקו הזיק ולא הועיל, ולכן צריך כאן הרבה התבוננות, וגם הרבה תפילה, שנזכה לשים את הקווים במקום הנכון, ולתת מספיק תמריצים ועידוד לילדים שיבחרו נכון.

ולכן אי אפשר לומר באופן מוחלט על שום דבר אם מותר או אסור, בלי לברר את הרקע: טראומות העבר, הקשר עם ההורים, עד כמה יש לילד מה להפסיד, האם הדרישה מעשית ויש לה סיכוי להתקבל. המטרה בסוף, כמובן, לעזור לילדים לעשות בחירות טובות, אבל זה תהליך, ובתהליך הזה צריך סבלנות, התבוננות והרבה תפילות שנזכה למתוח את הקו במקום הנכון לאותו מצב.

כאשר מדובר בעניינים כללים, קל יותר להבין את זה. כאשר מדובר במצוות, יש תחושה שכאן יש משהו מוחלט שאי אפשר להתגמש בו כלל. אבל זה לא מדויק. כבר בפרשת פרה אדומה רואים שהיא מטהרת את הטמאים, אבל מטמאת את הטהורים.

לא הבנתי, הפרה מטמאת או מטהרת?

תלוי! במצב מסוים יש בה סגולה לטהר, ואותה פרה ממש יכולה לטמא במצב אחר. התעקשות על מצווה מסוימת יכולה להאיר ולפתוח הזדמנויות רוחניות נשגבות, אבל לפעמים יכולה לעורר אנטי, להשניא ולהתסיס. אין דוגמה מוצלחת יותר מפרה אדומה להמחיש כמה הכל מורכב, ואין מנוס מלהפעיל שיקול דעת, עם הרבה עצה, תבונה ותפילה, כדי להצליח להועיל ולקדם.

למעשה, כל זה אמור להוביל למסקנה שכתיבת טור בעלון על נוער מתמודד לציבור רחב ומגוון, היא משימה בלתי אפשרית. הדברים אולי יביאו תועלת במצבים מסוימים, אבל למה לי לקחת אחריות על הנזק שעלול להיווצר במצבים אחרים? האיזונים בין "שמאל דוחה" ל"ימין מקרבת" רגישים ודינמיים כל כך... ובאמת היססתי מאוד לפני שהתחלתי לכתוב את הטורים האלה. אבל את ההחלטה קיבלתי לאחר התייעצות עם הרב אורי זוהר זצ"ל, ועוד כמה גדולי ישראל (שנתנו לי הסכמה לספר "בוסר המלאכים"). הם לא הקלו ראש בשאלה, אבל סמכו על זה שהמטרה כאן היא לקרב, ובדור שבו הרחוב כל כך זמין ופולשני, נגיש ומפתה, מסוכן פיזית ורוחנית, צריך לפרסם ולעורר מודעות לסוגיה, בצורה מעשית ובגובה העיניים, עם הדרכות והנהגות מגדולי ישראל, ועם הרבה תפילה שלא תצא תקלה תחת ידינו. בתקווה שהדברים יהיו תמיד רק לתועלת!