הרמח"ל ידע לכתוב השקפה ומוסר, אבל הוא כתב גם מחזה. על מה, ולמה?

היום, כ"ו באייר, חל יום השנה ה-281 לפטירתו של הרמח"ל, רבי משה חיים לוצאטו זצ"ל. הרמח"ל התפרסם בזכות ספריו היסודיים, בעיקר "מסילת-ישרים", "דרך-השם" ו"דעת-תבונות", אבל היו לרמח"ל עוד הרבה חיבורים ומאמרים יסודיים, ספרי יסוד שהאירו את העולם ונתנו מענה לשאלות השקפתיות יסודיות ומהותיות.

רציתי להתמקד דווקא בפרט שולי יחסית מחייו של הרמח"ל: כשנה לפני פטירתו, הרמח"ל הוזמן לחתונה באמסטרדם, וכמתנת חתונה לזוג הצעיר, הוא כתב להם מחזה. המחזה נקרא: "לישרים תהילה", ויש בו עלילה מעניינת, שאנסה לתמצת: ל"אמת" נולד בן ששמו "יושר", ול"המון" נולדה בת ששמה "תהילה". "אמת" ו"המון" סיכמו שבבוא העת, "יושר" ישא את "תהילה" לאישה. ליתר ביטחון, "אמת" דאג לכתוב בפני "משפט" את הסימנים של בנו. לימים, "אמת" ו"המון" נפטרו, ואז הגיע "צבא המבוכה", והכל הסתבך. "תרמית" בלבלה את התינוקות, וגרמה לכולם להאמין ש"רהב", בנה של השפחה "תאווה", הוא בנו של "אמת", מה שגרם לכך ש"תהילה" כמעט נישאה ל"רהב". למרבה המזל, ברגע האחרון היתה סערה גדולה, מה שגרם לזקן אחד להיזכר שסימניו של "יושר" כתובים ב"משפט", ואכן, לאחר הבירור, הוכח ש"רהב" אינו בנו של "אמת", אלא "יושר" הוא בנו האמיתי של "אמת", וכך "יושר" זכה להתחתן עם "תהילה".

מובן שהמחזה כתוב בצורה מעניינת, עם עלילה שמתפתחת ועם סוף טוב. "לישרים נאוה תהילה". מובן גם שלא מדובר פה סתם בסיפור, אלא במשל עמוק (כפי שמעידים שמותיהן של הדמויות) על המאבק העולמי בין אמת ושקר, על ביטחון ואמונה, על השגחה ועל השמחה.

הסיבה שבחרתי להזכיר מכל תורת הרמח"ל דווקא את המחזה הזה, הוא כי יש כאן חידוש בדרך העברת המסר. הרמח"ל ידע לכתוב השקפה ומוסר, פנימיות וקבלה, ביאורים וחידושים. ובכל זאת, הוא הכיר את הדור, ובחר גם בדרכים מחודשות ומעניינות כדי להעביר את המסר: דרך מחזה מעניין. הוא לא היה היחיד. היו עוד חכמים שמשלו משלים, סיפרו סיפורי מעשיות ושוררו שירים. הם התאימו את צורת ההעברה באופן שהדברים יתקבלו בקרב השומעים.

ואיפה זה פוגש אותנו? גם עלינו, כהורים, מוטל תפקיד כזה. כל אחד בביתו צריך למצוא את הדרך הנכונה לחבר את הילדים. לא חייבים לכתוב מחזות. בדור שלנו זו כנראה לא הדרך הכי יעילה. צריך להכיר את הנפשות הפעולות, ולחשוב ביצירתיות על דרכים לחבר ולשתף אותם. זה לא קל, ובדרך כלל יש סביב השולחן כמה ילדים (כנגד ארבעה בנים דיברה תורה). ובכל זאת, תפקידנו לדאוג בחכמה שכולם ישבו סביב השולחן, שכולם יהיו שותפים ומעורבים. אולי זה דורש זמן הכנה, ללכת לחנות ספרים ולחפש ספרים מעניינים על הפרשה, לעיין היטב בעלונים, לחשוב אילו נושאים כדאי להציף, דרך חידות, דרך סיפורים מעניינים (כל גיל לפי עניינו). זמן ההכנה הזה חשוב ונצרך, כי בזכותו, זמני האיכות שלנו עם הילדים בלימוד, בסעודות השבת ובכלל - יהיו מדויקים ויעילים יותר, ולכן זו השתדלות נצרכת ומחויבת כדי להצליח במטרה החשובה של חיינו, לדאוג להעביר את התורה לדור הבא באופן מתקבל, שגם הם יהיו מחוברים!