כל התכנים של הרב דן טיומקין

המסר שהעברתי בהרצאה היה מעשי ומועיל, ב"ה, אבל את המסר החשוב יותר הן קיבלו לפניה

העיקר בחינוך הוא ה"ימין המקרבת", כמו שהדריכו גדולי ישראל. אבל איך זה מסתדר עם המצווה להוכיח? איך אפשר להתעלם מהמצווה הזו?

כל מחשבה שבאה להשכיח מאיתנו את היסוד הזה, היא סתם עצת היצר הרע, ועל זה אנחנו מתפללים: "והסר שטן מלפנינו ומאחרינו". איזהו שטן שמאחרינו? אלו דברי היצר הרע, שבאים לייאש אותנו

ילדים אינם "מפעל לייצור נחת". הם תפקיד ושליחוּת, שמחייב אותנו להכיר ולהתמודד עם השריטות של עצמנו.

כאן, בעולם הזה, אנחנו מקבלים הנאה בזכות כל מיני אמצעים, כמו אוכל טוב. החושים מתווכים לנו את העולם, ועוזרים לנו לקבל הנאה ועונג. אבל יש דרך להגיע למרכז ההנאה ישירות - לעקוף את החושים

אולי תהליך הריפוי הלאומי שלנו מהטראומה הלאומית של שעבוד מצרים, יכול לתת גם לנו קצת כלים ותקווה לטראומות הנוכחיות שלנו. אחרי הטראומה שעברנו במצרים, אנו נדרשים לדבר. לשחרר.

מדריך רכיבה טוב, יודע לא רק לתת חוויה מעצם הרכיבה, אלא גם לעשות תהליך שיעזור לילד להקיש מהרכיבה על יכולת השליטה העצמית שלו, ולנהל את הנפש הבהמית שלו

אחרי שלב הדממה הדקה, עוד יבואו שלבים אופטימיים בדרך לצמיחה ולתיקון. בעברית קוראים לזה: נחמה.

ברגעים קשים, אני שואב הרבה כוחות מהסיפור הזה. אני ממליץ ללמוד אותו, בעיון, ולחזור עליו שוב ושוב. הוא עמוק, מלא ברמזים, ונותן כוחות להתמודד נכון במסע הפרטי שלנו כאן בעולם

אילו היה מדובר בחולי הגוף, הייתם מבינים שאין ברירה? ילד חולה אסטמה חייב חדר מאוורר. גם פה, האוירה הבלתי נסבלת גורמת ללחץ ולמתח רב

מהו המקצוע הכי מתסכל בעולם? מסתבר שהתחרות קשה, אבל אחד המקצועות הכי מתסכלים הוא מוקדני משטרה. חינוך והוראה בהחלט לא רחוקים בדירוג. מופתעים? טור לאנשי חינוך מסורים

הרב פינקוס זצ"ל תמיד אמר שעבודת הפורים "תחילתה השתדלות – סופה מתנה", ומצד אחד נצרכת הכנה רבה לקיים את המצוות האלו כתיקונן, ומצד שני, בסוף צריך גם לדעת גם להרפות, ולקבל את המציאות

עבורי זו היתה מהפכה. אני לא חשבתי על זה ככה. לא הבנתי מספיק כמה המצווה העצומה הזאת זמינה בכל רגע. אנחנו מוקפים בהזדמנויות לחסד

לא לכל קושי רגשי יש הכרה הלכתית מפורשת, ותפקידנו בחינוך לא להנציח מצב נוכחי, אלא לעזור להתקדם

אני כבר לא כזה צעיר, וכבר הבנתי פחות או יותר איך העולם הזה עובד, והייתי מצפה מעצמי, שלא אצטרך לעשות את הדיאלוג הפנימי הזה בכל בוקר מחדש. ובכל זאת, בכל בוקר, שוב ושוב, לפני שאני מתחיל את היום שלי, יש לי ויכוח פנימי שכזה

לפעמים, בחיים, הכל נראה אבוד. ובכל זאת, אסור להתיאש. כי כשעושים כל מה שביכולתנו, פתאום מתגלים קיצורי דרך "לא-חוקיים"

פקידנו כהורים לנערים בגיל ההתבגרות אינו לכפות, אלא ללמד את ילדינו לקחת את האחריות ולהפעיל את השריר הזה בעצמם

בדיוק בנקודה הזו קשה כל כך להרבה הורים. הם טוענים: "למה מגיע לו להיות חוטא נשכר? רשע וטוב לו? הרי גם לי יש יצר הרע, ואני נלחם. שגם הוא ילחם!"

לא צריך לקבור ולהתעלם מן הטענות והתלונות שבלב, אלא להציף אותן. כמובן, המטרה אינה להישאר בתלונה, אלא עצם העלאת התלונה מביאה עמה גם את התשובה, שכל מר הוא תיקון

כאשר ההורים לא מחוברים מספיק לעצמם, הם פוחדים מדי להכיר ברגשות של ילדיהם, וזה פתח לצרות. עצם השמיעה, עצם ההכרה, זה דבר שמעלה חוסן, וחוסך כל כך הרבה צרות