למה אתה עושה את מה שאתה עושה?

בוקר אחד, בתחנת הרכבת התחתית בניו יורק (SUBWAY), בעוד האנשים מתכנסים ומחכים לרכבת הקרובה, ילד אחד מעד ונפל לשטח המסילה. מי שמכיר, אזור ההמתנה גבוה בערך מטר או מטר וחצי מהאזור של פסי הרכבת, וכאשר מגיעה רכבת – היא מגיעה במהירות גבוהה. הרכבת אמורה היתה להגיע ממש בכל רגע, ככה שאף אחד לא העז לקפוץ לנסות להציל את הילד המסכן. לפתע איש אחד תפס מה קורה, ובלי היסוס קפץ לשטח המסילה, הרים את הילד הבוכה והספיק לעלות בעצמו, שניה לפני שהרכבת הגיעה. ברוך השם.

הציבור שעמד בתחנה מחא כפים בהתרגשות. אבל באמריקה כמו באמריקה, החיים ממשיכים. הציבור נכנס לרכבת שזה עתה הגיעה, וגם אותו גיבור נכנס לרכבת והתיישב על הספסל. האדם שישב לידו שאל אותו: "תגיד, איך היה לך אומץ לקפוץ ככה ולהציל את הילד?". הגיבור ענה לו בפשטות: "תשמע, לא היתה לי ברירה. אם הילד היה נדרס, כל תנועת הרכבות היתה נעצרת, ואני הייתי מאחר לעבודה. ובגלל שגם ככה אני בעבודה הזאת לתקופת ניסיון, הייתי חייב לעשות הכל כדי לא לאחר"...

אפשר לעשות את מעשה הגבורה הכי מדהים – עם כוונה אגואיסטית, ואפשר לעשות מעשה קטן – עם כוונה גבוהה. לפעמים יש מעשים שאנחנו גם ככה עושים, ואם רק נצליח לעצור שניה ולעשות אותם מתוך כוונה של אמונה, אנו נייקר את המצווה פי כמה! לא חייבים להציל חיי אדם כדי להיות גיבורים. אפשר לתת צדקה לעני רק כי לא נעים להתעלם ממנו, אפשר לכוון לעזור לעני, ואפשר לכוון גם לשם מצווה! לפעמים זה מעורבב, ויש בקוקטייל הכוונות שלנו קצת מהכל. אבל כשמודעים לכך ומצליחים לכוון יותר לשם מצוות ה', זה יכול לשדרג פי כמה את השכר של המצווה, וגם את תחושת האמונה והדבקות שלנו בקב"ה. גם ככה יש מלא מצוות שאנו זוכים לעשות, ואפשר וכדאי לנסות לזכור את זה, ולכוון לשם מצווה, ואז, הכוונה – נותנת אמונה!