נעשה ונשמע: הלו, מישהו מקשיב לי בכלל?

מכירים את האנשים שאי אפשר לחדש להם כלום? הכל הם יודעים. בהכל הם מומחים. הם לא באמת מקשיבים, הם לא באמת שומעים. לדעתי זה לא פגם צדדי, אלא משהו בעייתי מאוד. אפילו הגמרא במסכת בבא קמא (פ"ה) מדברת על תשלומי נזק, ואומרת: "קָטַע אֶת יָדוֹ – נוֹתֵן לוֹ דְּמֵי יָדוֹ. שִׂבֵּר אֶת רַגְלוֹ - נוֹתֵן לוֹ דְּמֵי רַגְלוֹ. סִמֵּא אֶת עֵינוֹ - נוֹתֵן לוֹ דְּמֵי עֵינוֹ. חֵרְשׁוֹ - נוֹתֵן לוֹ דְּמֵי כּוּלוֹ". למה האוזן חשובה יותר מכל שאר אברי הגוף? הגמרא כאן מלמדת אותנו, שעיקר האדם הוא ביכולת שלו להקשיב! 

אתם מכירים את זה שבזמן ויכוח עם מישהו, אתה אומר טענה לוגית הגיונית ברורה, ומתפלא להיווכח כיצד לא באמת הקשיבו לנשמת דבריך, אלא נתפסו לאיזו מילה והוציאו אותה מהקשרה, ובסופו של דבר, דבריך לא באמת נשמעו והובנו? זה נורא מתסכל.

אבל היכולת להקשיב היא לא רק תנאי חשוב בתקשורת ויחסי אנוש, אלא היא גם פתח לצאת מהמקובעות של עצמי ולהתפתח. אבל זה מחייב לפתח את השריר הזה, להתרגל לשמוע. צריך לארגן סדנאות בזה, איך להקשיב בצורה נכונה!

גם בזמן לימוד התורה צריך לשמוע מה שהתורה אומרת לנו. גם בלימוד תורה צריך להתרגל לשמוע. לכן הפסוק הכי יסודי ומהותי, "שמע ישראל", מנוסח בלשון שמיעה. לכן גם הגמרא, עיקר התורה שבעל פה, מתבטאת לעיתים קרובות בלשון "תא שמע", בוא ושמע.

זה מחייב לנסות ללמוד את הדברים כמו שהם כתובים. צריך להשתיק לצורך כך הרבה רעשי רקע. קול המונה של רומי מנסר באויר, וכל מיני חידושים ותובנות ממקומות אחרים קופצים בראשנו. צריך להשתיק את המחשבות האלו. זה לא קל, אבל זה כדאי, כי אז נפתחים פתחים חדשים של הבנה. ה' יעזור שנזכה.

(תודה לרב חגי מזור, ראש כולל "בנייך ציון", שלימד אותי לשתוק ולשמוע, וטור זה נכתב בהשראתו ומתורתו).