"אין לי זמן". הטענה הזאת נשמעת מהרבה הורים מתוסכלים. בעולם בלי גבולות, הייתי שמח לעשות עם הילדים חופשות ואטרקציות, מנגלים וטיולים, זמני איכות מקסימים, שיחות נפש אל תוך הלילה, חוגים ופעילויות, ועוד הרבה מעבר, אבל מה לעשות, יש לי רק 24 שעות ביממה, יש לי המון על הראש, משאבי הזמן והכסף שלי מוגבלים ואני לא מצליח להשקיע בכל ילד את מה שצריך כדי להעסיק אותו בחוויות ובזמני איכות.

אני לא מזלזל בטענה הזאת. "מה שהלב חושק – הזמן עושק", ובאמת לא ניתן להספיק הכל. מרוב מאמץ לכבות שריפות ולטפל בבעיות שכולן "דבר האבד", לא נשאר זמן להשקיע כראוי בחינוך, וזו באמת צרה מוכרת. בגלל שזו לא רק בעיה פרטית שלי, ניסיתי להתבונן ולהעמיק בדבר. הרי גם למנהלי ארגונים, מנכ"לים, וראשי מדינות יש 24 שעות ביממה כמוני. איך הם מצליחים לשלב בין בית ועבודה? בין קודש לחול? מה הם יודעים שאני מפספס?

חז"ל כבר נדרשו לבעיה הזו (מכיוון אחר): מה יעשה אדם עסוק, שאין לו זמן לדברים החשובים? הוא מכיר בכך שיש דבר חשוב מאד מאד, הכי חשוב, אבל בסוף, באמת אין לו זמן. אמרו חז"ל: "אל תאמר לכשאפנה אשנה, שמא לא תיפנה". אם אין לך זמן – תקבע זמן. תייחד זמן, תקבע עיתים, זמנים קבועים לדברים החשובים, שאותם לא תעביר בשום אופן. בלי זה, אין לך סיכוי. היום יגמר בסוף, ואתה תירדם תשוש ומותש. מה שחשוב, מחייב תעדוף, לתרגם את זה ליומן שלך. אחרת זה נדחה ומתפספס.

בספר "שבעת ההרגלים של האנשים האפקטיביים" מובא שהאנשים המצליחים בעולם סיגלו לעצמם הרגל מבורך בתחום ניהול הזמן. הם לא רק עסוקים בלהגיב ולכבות שריפות, הם מקפידים ליזום זמן קצוב בכל יום להשקיע בדברים החשובים – שאינם דחופים. הם ממש מפנים לזה זמן ביומן. לדברים הבירוקרטיים המעצבנים (ולא לעמוד שעות בתור ביום האחרון), להאציל סמכויות וללמד אחרים (ולא לעשות הכל לבד בסוף בלחץ), להשקיע בבריאות (לא רק כשחולים אלא בבדיקות תקופתיות, ובכושר גופני), להשקיע בזוגיות (לא רק כשרבים ללכת ליועץ זוגי, אלא לייצר שגרות של זמני איכות משותפים) וגם – בחינוך הילדים. זמנים של קשר מונעים בטווח הארוך בזבוז של יותר זמן בטיפול בבעיות.

כמו שצריך לקבוע עיתים לתורה, כך ניתן לקחת את העצה הזו גם לחינוך: צריך גם לקבוע עיתים ליהונתן, עיתים לנעה, עיתים לתמר וגם עיתים לאבי ולשלומי. לא לסמוך על החופשה השנתית. צריך זמן קבוע בשבוע לכל ילד, זמן שבו הטלפון הנייד מכובה, ומנסים להקשיב, ליהנות, לייצר קשר. כל גיל לפי עניינו, כל מצב לפי עניינו. יש גיל שבו הם רוצים את זה יותר, יש גיל שבו צריך יותר יצירתיות. אבל מי שזוכה לקבוע לעצמו יעד – קובע לו כיעד לייצר זמני איכות כאלו, ובסך הכללי חוסך לעצמו הרבה זמן של טיפול בבעיות.