כל התכנים של הרב דן טיומקין

עבורי זו היתה מהפכה. אני לא חשבתי על זה ככה. לא הבנתי מספיק כמה המצווה העצומה הזאת זמינה בכל רגע. אנחנו מוקפים בהזדמנויות לחסד

לא לכל קושי רגשי יש הכרה הלכתית מפורשת, ותפקידנו בחינוך לא להנציח מצב נוכחי, אלא לעזור להתקדם

אני כבר לא כזה צעיר, וכבר הבנתי פחות או יותר איך העולם הזה עובד, והייתי מצפה מעצמי, שלא אצטרך לעשות את הדיאלוג הפנימי הזה בכל בוקר מחדש. ובכל זאת, בכל בוקר, שוב ושוב, לפני שאני מתחיל את היום שלי, יש לי ויכוח פנימי שכזה

לפעמים, בחיים, הכל נראה אבוד. ובכל זאת, אסור להתיאש. כי כשעושים כל מה שביכולתנו, פתאום מתגלים קיצורי דרך "לא-חוקיים"

פקידנו כהורים לנערים בגיל ההתבגרות אינו לכפות, אלא ללמד את ילדינו לקחת את האחריות ולהפעיל את השריר הזה בעצמם

בדיוק בנקודה הזו קשה כל כך להרבה הורים. הם טוענים: "למה מגיע לו להיות חוטא נשכר? רשע וטוב לו? הרי גם לי יש יצר הרע, ואני נלחם. שגם הוא ילחם!"

לא צריך לקבור ולהתעלם מן הטענות והתלונות שבלב, אלא להציף אותן. כמובן, המטרה אינה להישאר בתלונה, אלא עצם העלאת התלונה מביאה עמה גם את התשובה, שכל מר הוא תיקון

כאשר ההורים לא מחוברים מספיק לעצמם, הם פוחדים מדי להכיר ברגשות של ילדיהם, וזה פתח לצרות. עצם השמיעה, עצם ההכרה, זה דבר שמעלה חוסן, וחוסך כל כך הרבה צרות

אני חושב שאם יהודי היה יודע כמה כל מעשה, דיבור ואפילו מחשבה שלו, מצליח להשפיע בעולם, כולנו היינו מתנהגים קצת אחרת. זה היה מכניס לנו יותר אחריות בחיים

זו הנחת היסוד – בכל תכונה של ילד יהודי יש ניצוץ טוב. תראה אותו, תבין אותו, תקבל אותו, אל תילחם בו, ואז יהיה לך קל יותר לנווט אותו למקומות של קדושה

בהתחלה, אחרי אירוע קשה, צריך "מנשה", מלשון שכחה. לשרוד, לעבור הלאה. אבל לא כדאי להיתקע שם. צריך להתקדם, לטפל בעצמנו, להתמודד ולצמוח מהכאב

שטר לעולם לא מאבד את ערכו, אפילו אם הוא נפל לבוץ, מלוכלך ומקומט. כך גם כל יהודי הוא נשמה, והעבירות הן תמיד חיצוניות

לא קל להיות הורה ומחנך, כי צריך להחזיק את שתי ההגדרות הסותרות (אך המשלימות) האלו, כדי לשמור על איזון ולהצליח בחינוך

מספיק ניצוץ אחד, מעט מן האור, שידחה הרבה מן החושך! וזה יסוד גדול ועצום בחינוך, שרלוונטי במיוחד בזמן הזה

היום המצב אחר, וכבר אי אפשר לעשן במקומות ציבוריים. רק שבדרך היו כמה מיליוני קורבנות של מעשנים ומעשנים פסיביים שנפטרו בתקופת החיץ הזו, בגלל חוסר מודעות. גם היום זה קורה

חברון, כידוע, אינה בעמק, אלא הדבר בא לרמז על "עצה עמוקה", דברים מתחת פני השטח, תוכנית הבריאה, דברים שנוכל להבין לגמרי רק כשהמעגלים יסגרו, ולא בזמן אמת. כי בזמן שהדברים התרחשו – היה לכולם הרבה צער

תפקידנו לבחון את עצמנו כל הזמן, בכל הרצינות, אם אנחנו עושים השתדלות נכונה בחינוך

כמה דקות אחר כך הגיע רכב נוסף, שהפעם כן עצר לו. בדרכם, בהמשך הכביש, הם ראו את הרכב הראשון, שעשה תאונה עצמית, בצד הדרך, הפוך

"אם היית רוצה – היית יכול. עובדה, אם אתה כן רוצה, אתה יודע טוב מאד להסתדר. סימן שאתה יכול, רק אתה לא מספיק רוצה". בואו ננסה לבחון את המשפט הזה לעומק

עצתו של הרב משה פיינשטיין זצ"ל לאם שדאגה מהמצב הנפשי של בתה