פורים מתקרב: איך מוצאים גם בפורים הזדמנוית לקשר עם הנערים?

ההתרגשות לקראת פורים היא גדולה. זה באמת יום גדול, שבו קיבלנו כוח לעשות תיקונים מיוחדים בעולמות העליונים, להוריד שפע לעולם ולקבל הארה מהנהגת הייחוד הנשגבת. ביום הזה יש לתפילה שלנו כוח מיוחד, ו"כל הפושט יד – נותנים לו".

אבל מהבחינה המעשית, פורים מביא איתו גם אתגרים. מדובר ב-24 שעות שבהן צריך להספיק כל כך הרבה: קריאת מגילה, מתנות לאביונים, משתה ושמחה, סעודת פורים... יש לחץ, צריך להספיק הרבה, לשלוח משלוחי מנות, לדאוג לתחפושות של הילדים, למצוא זמן ללימוד תורה, וזה תמיד יוצא לחוץ... כאשר יש מתבגרים מאתגרים, המשימה קשה שבעתיים, וזה עלול לייצר כל מיני מורכבויות, והשאלה היא איך מצליחים לעבור את היום הזה בשלום.

הרב פינקוס זצ"ל תמיד אמר שעבודת הפורים "תחילתה השתדלות – סופה מתנה", ומצד אחד נצרכת הכנה רבה לקיים את המצוות האלו כתיקונן, ומצד שני, בסוף צריך גם לדעת גם להרפות, ולקבל את המציאות.

אז קודם כל, צריך תפילות. בעצם, כל דיבור על חינוך צריך להתחיל עם העצה הזאת. צריך להתפלל: על עצמנו, עליהם, על כל עם ישראל, שנעבור את פורים בצורה טובה, בטוחה, שנקבל את האורות המיוחדים של היום הקדוש ושנימנע ממצבי סיכון. כדאי למצוא זמנים להתפלל על זה, לפני, אחרי ותוך כדי, ביום הקדוש הזה.

כדאי גם לנסות לתת מלחמה לפיתויי הרחוב, ולהפוך את הבית לכמה שיותר אטרקטיבי, כדי שהנערים שלנו ירצו להיות כמה שיותר בבית, וכמה שפחות בחוץ. זה מתחיל בקישוט ובעיצוב של הבית (הרבה בלונים, שלטים ושאר פתרונות עיצוב יצירתיים). זה ממשיך בפס הקול – כדאי להשמיע מוסיקה פורימית בקול, וכדאי גם להזמין חברים, ולדאוג לאווירה נעימה ושמחה.

כאשר מדובר במתבגרים, עיקר הפוקוס שלהם בדרך כלל הוא על מצוות היום, להתבסם ולשתות "עד דלא ידע". אמנם רבותינו האריכו לדבר על הסכנות שעלולות להיגרם מכך (בה"ל סי' תרצ"ה), אבל כיוון שקשה להילחם במציאות, צריך לראות גם את ההזדמנות. חז"ל לימדו אותנו: ''נכנס יין – יצא סוד", וזו הזדמנות נדירה להתקשר ולהתחבר טוב יותר לנערים. כדאי לנסות לנצל את האווירה המבושמת כדי להרעיף משפטי אהבה, נשיקות וחיבוקים. לנסות לייצר מצבים של הקשבה, מלב אל לב, לתת להם לדבר. אצל רבים מהנערים, אפילו כאלו שרחוקים, נפתחת בפורים איזו נקודה פנימית שחושפת את הלב הבוער, את הניצוץ האלוקי הקדוש שבה, ויוצאים דיבורים גבוהים על תשובה, על אהבת השם ועל רצונות קדושים.

שמעתי (מהרב לובינשטיין) עצה נהדרת: בכל פעם שאתם, ההורים, שומעים דיבורים כאלו, תייקרו אותם! אף על פי שהם אולי עטופים בבכי של שיכורים, כדאי להקשיב ולהאמין להם, כי זה אמיתי. זו הנשמה שלהם שמדברת. וגם אם יום אחרי פורים, ואפילו בו ביום, הם מזגזגים ומתבלבלים – עדיין, אותם "נצנוצי נשמה" שהאירו וצצו ביום הפורים, יתנו להם (ולנו) כוח, וישפיעו לטובה בהמשך השנה, כי הם אמת לאמיתה, ועוד נזכה שבזכות האורות של היום הקדוש, יהיה לנו רק טוב, ועוד יותר טוב, ועוד יותר טוב. בעזרת ה'.