מה קורה כשקוברים את הטענות ומתעלמים מהרגשות?

בשבוע שעבר כתבתי כמה חשוב ללמד את ילדינו להביע ולהכיר ברגשותיהם, לא לדכא ולא להתעלם מהם, אלא לתקף ולהכיר בהם, ורק אחר כך, בשלב ב', ללמד איך לעבד אותם בצורה נכונה על פי שכל ועל פי דעת תורה. נשאלתי השבוע, מה נעשה עם ילד שמזלזל ומתריס נגד מצוות, לדוגמה ילד שאומר שהוא לא רוצה להתפלל. איך אפשר להכיר בכך? הרי זו עצת היצר הרע, ותפקידנו בחינוך להוקיע ולהילחם בטענות כאלו.

כדי לענות, אני צריך להקדים הקדמה. הרמח"ל במסילת הישרים (פי"ט) שואל שאלה עצומה במצוות אהבת ה': הקב"ה אחראי לכל הדברים הטובים בחיינו, אבל הוא גם אחראי לדברים הפחות נחמדים שקורים לנו בחיים. ולכן, איך אפשר לאהוב באמת את מי שיכול להיטיב איתנו באופן מושלם, ומונע מאיתנו את ההטבה הזאת, ובמקומה גורם לנו צער וכאב ?שאלה חזקה... עונה הרמח"ל, שהאדם צריך לשאול את השאלה הזו, אבל אז הוא צריך להשיב לעצמו את התשובה, שבאמת הכל משמים והכל לטובה, וכל מה שנראה כצער וכרע – בסוף עוד יתברר כטוב.

רואים שיש כאן שני שלבים: לא צריך לקבור ולהתעלם מן הטענות והתלונות שבלב, אלא להציף אותן. כמובן, המטרה אינה להישאר בתלונה, אלא עצם העלאת התלונה מביאה עמה גם את התשובה, שכל מר הוא תיקון. וכל מי שמצליח להשיב כך אל לבו תמיד, ודאי עושה בכך דרך עצומה לאהבת השם יתברך. וכמו דוד המלך, שלמרות כל אמונתו ודבקותו בקב"ה, הוא אינו נמנע גם מלדבר ולבקש על צרותיו (בהרבה פרקי תהילים), כי ההכחשה גורמת לטינה להצטבר ולטרוד מן העולם, וההכרה בקשיים מאפשרת גם פתח לתיקון.

נחזור לענין החינוך. ילד שאומר שאין לו כוח להתפלל, זה באמת לא נעים. מפתה מאוד להשתמש בסמכות שלנו כדי להשתיק אותו, לגעור בו, לאיים עליו או סתם לזלזל ברגש או בטענה הזו. בטווח הקצר זה באמת יפתור את הבעיה, ואנחנו נרגיש צודקים, אבל בטווח הארוך זה מסוכן. כי אם ילד לומד שהרגשות שלו אינם לגיטימיים, זה פתח לצרות. הרי הוא מרגיש רגש אמיתי, ואם אנחנו מפרשים את הרגש שלו, באופן שהוא ילד נורא אם הוא מרגיש ככה, אז למה שהוא ימשיך לשתף אותנו, או למה שהוא יסמוך על עצמו? הרי הוא כזה ילד נורא. ובכל מקרה, התוצאה עצובה: מנענו ממנו לסמוך על עצמו או עלינו, וגרמנו לו ליאוש.

אבל אם לא נפחד כל כך, אלא נתקף את רגשותיו: באמת לא קל לפנות זמן לתפילה, גם לנו. אבל אז נתקדם שלב, ונחשוב ביחד: הרי התפילה באמת חשובה, ו"לפום צערא אגרא", והשכר מוכפל כשקשה – אז זה מרגיע אותו, ונותן לו כוח לעשות בחירות טובות יותר. עצם ההכרה במאמץ ובקושי, היא חלק עצום מהפתרון, וזה יסוד חשוב מאוד בחינוך.