כל התכנים של הרב דן טיומקין

מדריך רכיבה טוב, יודע לא רק לתת חוויה מעצם הרכיבה, אלא גם לעשות תהליך שיעזור לילד להקיש מהרכיבה על יכולת השליטה העצמית שלו, ולנהל את הנפש הבהמית שלו

אחרי שלב הדממה הדקה, עוד יבואו שלבים אופטימיים בדרך לצמיחה ולתיקון. בעברית קוראים לזה: נחמה.

ברגעים קשים, אני שואב הרבה כוחות מהסיפור הזה. אני ממליץ ללמוד אותו, בעיון, ולחזור עליו שוב ושוב. הוא עמוק, מלא ברמזים, ונותן כוחות להתמודד נכון במסע הפרטי שלנו כאן בעולם

אילו היה מדובר בחולי הגוף, הייתם מבינים שאין ברירה? ילד חולה אסטמה חייב חדר מאוורר. גם פה, האוירה הבלתי נסבלת גורמת ללחץ ולמתח רב

מהו המקצוע הכי מתסכל בעולם? מסתבר שהתחרות קשה, אבל אחד המקצועות הכי מתסכלים הוא מוקדני משטרה. חינוך והוראה בהחלט לא רחוקים בדירוג. מופתעים? טור לאנשי חינוך מסורים

הרב פינקוס זצ"ל תמיד אמר שעבודת הפורים "תחילתה השתדלות – סופה מתנה", ומצד אחד נצרכת הכנה רבה לקיים את המצוות האלו כתיקונן, ומצד שני, בסוף צריך גם לדעת גם להרפות, ולקבל את המציאות

עבורי זו היתה מהפכה. אני לא חשבתי על זה ככה. לא הבנתי מספיק כמה המצווה העצומה הזאת זמינה בכל רגע. אנחנו מוקפים בהזדמנויות לחסד

לא לכל קושי רגשי יש הכרה הלכתית מפורשת, ותפקידנו בחינוך לא להנציח מצב נוכחי, אלא לעזור להתקדם

אני כבר לא כזה צעיר, וכבר הבנתי פחות או יותר איך העולם הזה עובד, והייתי מצפה מעצמי, שלא אצטרך לעשות את הדיאלוג הפנימי הזה בכל בוקר מחדש. ובכל זאת, בכל בוקר, שוב ושוב, לפני שאני מתחיל את היום שלי, יש לי ויכוח פנימי שכזה

לפעמים, בחיים, הכל נראה אבוד. ובכל זאת, אסור להתיאש. כי כשעושים כל מה שביכולתנו, פתאום מתגלים קיצורי דרך "לא-חוקיים"

פקידנו כהורים לנערים בגיל ההתבגרות אינו לכפות, אלא ללמד את ילדינו לקחת את האחריות ולהפעיל את השריר הזה בעצמם

בדיוק בנקודה הזו קשה כל כך להרבה הורים. הם טוענים: "למה מגיע לו להיות חוטא נשכר? רשע וטוב לו? הרי גם לי יש יצר הרע, ואני נלחם. שגם הוא ילחם!"

לא צריך לקבור ולהתעלם מן הטענות והתלונות שבלב, אלא להציף אותן. כמובן, המטרה אינה להישאר בתלונה, אלא עצם העלאת התלונה מביאה עמה גם את התשובה, שכל מר הוא תיקון

כאשר ההורים לא מחוברים מספיק לעצמם, הם פוחדים מדי להכיר ברגשות של ילדיהם, וזה פתח לצרות. עצם השמיעה, עצם ההכרה, זה דבר שמעלה חוסן, וחוסך כל כך הרבה צרות

אני חושב שאם יהודי היה יודע כמה כל מעשה, דיבור ואפילו מחשבה שלו, מצליח להשפיע בעולם, כולנו היינו מתנהגים קצת אחרת. זה היה מכניס לנו יותר אחריות בחיים

זו הנחת היסוד – בכל תכונה של ילד יהודי יש ניצוץ טוב. תראה אותו, תבין אותו, תקבל אותו, אל תילחם בו, ואז יהיה לך קל יותר לנווט אותו למקומות של קדושה

בהתחלה, אחרי אירוע קשה, צריך "מנשה", מלשון שכחה. לשרוד, לעבור הלאה. אבל לא כדאי להיתקע שם. צריך להתקדם, לטפל בעצמנו, להתמודד ולצמוח מהכאב

שטר לעולם לא מאבד את ערכו, אפילו אם הוא נפל לבוץ, מלוכלך ומקומט. כך גם כל יהודי הוא נשמה, והעבירות הן תמיד חיצוניות

לא קל להיות הורה ומחנך, כי צריך להחזיק את שתי ההגדרות הסותרות (אך המשלימות) האלו, כדי לשמור על איזון ולהצליח בחינוך

מספיק ניצוץ אחד, מעט מן האור, שידחה הרבה מן החושך! וזה יסוד גדול ועצום בחינוך, שרלוונטי במיוחד בזמן הזה