חינוך ילדים

איך אפשר לחנך ילדים להתפלל מתוך רצון פנימי ותחושת אחריות, בלי שנצטרך להזכיר להם כל הזמן?

כשילד משקר זה לא מעיד בהכרח על חוצפה או חוסר ערכים. ישנן פעמים שהוא בוחר בשקר מתוך פחד מעונש, חשש לאכזב את ההורים או ניסיון להימנע מתחושת בושה. אז איך מתמודדים נכון?

הילד לא נרדם, לא מפסיק לבקש בקשות, והשעה מתאחרת. אתם מוצאים את עצמכם מותשים אחרי אינספור הסברים ושיחות. איך גורמים לו ללכת לישון?

זה המקום שממנו צומחים הרגלים של משמעת עצמית במקום תירוצים, הבנה של מאמץ שקודם לתגמול, ותפיסת עולם של נתינה במקום תחושת ה"מגיע לי" המפורסמת

הילד שוב בוחן את הגבולות שלכם? מרגישים שעוד רגע אתם מאבדים עשתונות? הכירו את הדרך היהודית העתיקה שתעזור לכם להציב גבולות ברורים, מתוך אהבה, רוגע ושליטה עצמית

ילדכם נסגר בחדר, עונה בקצרה או מתרגז מכל שאלה. קל לפרש את ההתנהגות כרצון שיניחו לו, אבל לפעמים זו הדרך העקיפה של הילד לבדוק אם אנחנו עדיין רואים אותו. כך תזהו מתי המרחק עשוי להסתיר צורך בקרבה

לצד היותנו הורים, אנחנו גם בני אדם, וכבני אדם אנחנו יכולים לעיתים לדבר בצורה שאינה ראויה, או לפגוע. כשאני מבינה שטעיתי – יש מקום לקחת אחריות ולבקש סליחה

אנחנו רוצים שהילדים שלנו יתפללו, יאהבו את הסידור וירגישו קשר אמיתי לקב"ה. אבל מה עושים כשהילד מסרב לפתוח סידור או מודיע בבוקר ש"אין לי כוח להתפלל"? מצד אחד קיימת מצוות חינוך, ומצד שני לחץ מוגזם עלול להפוך דווקא את התפילה למוקד של מאבק. איפה עובר הגבול?

אני מסתכל עליו, מסתכל על הג'יפ הנוצץ, ואז ממקד את המבט בקופסה האפורה הזו, שנראית כאילו היא שרדה את תקופת המנדט הבריטי ושימשה את לוחמי הפלמ"ח לתקשורת מוצפנת

אנחנו שומעים אותם שוב ושוב, בעיקר בחופשות ובימים ארוכים בבית: "משעמם לי", "אין לי כוח", "לא בא לי", "עזבו אותי". לפעמים אלה באמת רק שעמום, עייפות או חוסר חשק, אבל לפעמים ילדים משתמשים במשפטים האלה כדי לבטא רגשות שהם עדיין לא יודעים לקרוא להם בשם. לפני שממהרים לפתור, לשכנע או לכעוס, כדאי לנסות להקשיב למה שנמצא מתחת למילים

מריבות בין הורים עלולות להשפיע בצורה משמעותית על התפתחותו של הילד. ילדים רגישים מאוד לסביבתם, ולכן על ההורים לעשות כל שביכולתם כדי לספק להם סביבה יציבה ואוהבת

לפעמים אנחנו נכנסות לחופש בתחושה סמויה שתפקידנו "לייצר חופש", אבל ילדים לא זקוקים לאמא שהיא צוות הווי ובידור

היכולת להודות בחלקים פוגעניים בתוכנו נחשבת לאחת המשימות הרגשיות המורכבות ביותר, משום שהיא דורשת להודות בחוסר המושלמות שלנו

ימים נוראים וסליחות, הלב שלנו מתרגש ומתרחב, הלב של הילדים לפעמים קצת פחות. מה כדאי לעשות כשהמתבגר לא מתחבר לתקופה כמונו?

הילד שוב לא הקשיב, החדר נשאר מבולגן ואנחנו מרגישים שאנחנו עוד רגע מתפרצים? דווקא ברגע שבו נדמה לנו שצריך "להעמיד אותו במקום", ההשקפה היהודית מבקשת מאיתנו לעשות דבר קשה בהרבה: לעצור. איך עושים את זה? קראו בפנים

מה עושים כשהילד שלכם עקשן, כעסן או מאתגר מדי? יעקב אבינו, ברגעיו האחרונים, מלמד אותנו שיעור שמנפץ את כל מה שחשבנו שאנחנו יודעים על חינוך וענישה

כדאי שנכיר עיקרון אנושי פשוט: אחריות אינה מתחלקת בשניים. זה אומר שאם אני אחראית למלא את החופשה, שתהיה מהנה, חווייתית ומספקת, הילדים הופכים להיות פסיביים

הסיפור הזה אינו רק משל ל"מלך בשדה". הוא גם משל להזדמנויות הקטנות שלנו בקשר עם בני הבית שלנו. ההזדמנויות תמיד נמצאות, צריך לדעת לנצל אותן

שואל משה רבנו: עדיין צריך לעורר אתכם כמו ילדים, שאתם צריכים חשק על ידי מתנה, ועונשים על ידי קללה?! הגיע הזמן, אחרי כל מה שהקב"ה עשה לכם, שתחושו את הברכה לעבוד אותו

הפחד מכישלון לא מתחיל בבית הספר אלא הרבה קודם. דווקא בגיל שנתיים ושלוש אפשר להניח את היסודות לביטחון עצמי, לסקרנות ולאומץ להתמודד עם אתגרים. כך תעודדו את הילדים שלכם לנסות, לטעות ולהמשיך קדימה