חינוך ילדים
הסוד החינוכי של יעקב אבינו: איך להפוך תכונות בעייתיות לכוח אדיר?
מה עושים כשהילד שלכם עקשן, כעסן או מאתגר מדי? יעקב אבינו, ברגעיו האחרונים, מלמד אותנו שיעור שמנפץ את כל מה שחשבנו שאנחנו יודעים על חינוך וענישה
- עומר ארבללמעקב
- כ"ח אב התשפ"ו||
בפרשת ויחי, לפני שיעקב אבינו נפרד מהעולם, הוא מתכנס עם שנים עשר בניו כדי להעניק להם ברכה אחרונה. ברוב הבנים מדובר בדברי חיבה, עידוד ותקווה. אבל כשהתור מגיע לשמעון ולוי, המילים שיוצאות מפיו נשמעות כמו נזיפה: "שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים כְּלֵי חָמָס מְכֵרֹתֵיהֶם... אָרוּר אַפָּם כִּי עָז... אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל".
לכאורה, זהו עונש חמור וכואב – פיזור בין העם, איבוד שבט מאוחד ועצמאי. אבל מי שמתעכב על הפרטים מגלה כאן משהו אחר, ובעצם תובנה הפוכה לגמרי: לא עונש שנועד להשפיל, אלא מהלך חינוכי מחושב עד הפרט האחרון.
שני אחים עם אש בוערת
שמעון ולוי נכנסו להיסטוריה בעקבות פרשת שכם, כשיצאו בכוח להגן על כבוד אחותם דינה. חז"ל לא מתעלמים מהצד המורכב שבמעשה, אך גם לא שוללים ממנו את הפן החיובי: לפי המדרש, דווקא בזכות המסירות הזאת הם זכו להיקרא "אחי דינה" – תואר של כבוד, לא של גנאי.
זו הנקודה שממנה יעקב יוצא: לא "יש לי כאן שני בנים בעייתיים שצריך לשבור", אלא "יש לי כאן שני בנים עם עוצמה אדירה, שצריך ללמד אותם לאן לכוון אותה".
וכאן מגיע המהלך הגאוני. יעקב לא מנסה לעקור משמעון ולוי את התכונות שמאפיינות אותם – את העזות, את הנחישות, את קשיות העורף. הוא מבין שזה בלתי אפשרי, וגם לא רצוי. במקום זאת, הוא עושה משהו נועז בהרבה: הוא לוקח בדיוק את אותה אנרגיה, ומפנה אותה למסלול אחר.
"אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל" – פיזור בין בני ישראל, שבתחילה נשמע כענישה, הופך בפועל למנגנון הפצה. אותם בנים עזי נפש, שיודעים לעמוד איתן מול קהל עוין ולא לוותר על העמדה שלהם, מוצאים את עצמם מפוזרים בכל שבטי ישראל – כדי להפיץ את תורה השם.
חז"ל אף מציינים במפורש שדווקא משמעון ולוי יצאו המלמדים החכמים, מלמדי התינוקות והדיינים בישראל – שני האחים גם יחד, לא רק אחד מהם.
הכעס הפך למחויבות. העקשנות הפכה להתמדה. העזות הפכה לאומץ לעמוד מול קהל ולומר אמת לא פופולרית. שום דבר לא נעקר – רק כוון מחדש.
ארבעה צעדים שכל הורה ומחנך יכולים ליישם:
- זיהוי - להסתכל על התכונה "הבעייתית" של הילד כפי שהיא, בלי לנסות לטשטש אותה.
- תרגום- לשאול מה הצד החיובי שטמון בדיוק באותה תכונה? עקשן יכול להיות מי שלא מוותר. כעסן יכול להיות מי שלא משלים עם עוול.
- כיוון- למצוא זירה שבה בדיוק התכונה הזאת היא יתרון ולא מכשול.
- ליווי - להתייחס לכל עונש או גבול כקרש מקפצה ולא כאות לכישלון.
הרעיון הזה לא נעצר בפרשת ויחי. בעל הספר "כלי יקר" כותב דבר חשוב בנושא: "דעו לכם שלמעשה אין מידה שהיא רעה בפני עצמה, אלא בכל מידה יש כוח שאפשר וראוי להופכו לטובה". כלומר, אין מידה שהיא רעה מטבעה, בכל תכונה אנושית טמון פוטנציאל לטוב.
גם רבי צדוק הכהן מלובלין, כותב: "כל הכוחות הנטועות בכל נפש מישראל אין לחשוב שהוא רע גמור ושצריך להיות הופכו, כי אין לך שום מידה וכוח שאין בה צד טוב גם כן, רק צריך שישתמש בה כפי רצון ד' יתברך, ואם אינו כפי רצון ד' יתברך, אז גם המידות טובות – רעות" (מובא בספר צדקת הצדיק מ"ז). כלומר, גם תכונה שנחשבת טובה, כמו חסד, יכולה להזיק אם אינה מופעלת במקום ובמינון הנכונים.
המשמעות המעשית היא שהביטוי "ככה נולדתי, אני לא יכול להשתנות" הוא מלכודת. אי אפשר לעקור תכונה, וגם לא צריך – אבל תמיד אפשר לתרגם אותה לשפה אחרת.
למה זה חשוב היום?
בעולם שבו קל כל כך להדביק לילד תווית – "עקשן", "אלים", "קשה" – יעקב אבינו מציע מודל חלופי לגמרי: להאמין שבתוך התכונה הכי מטרידה מסתתר גרעין של עוצמה, ולעזור לילד למצוא לו כתובת נכונה. הרב קוק, בדבריו על האדם הישר שמאמין בחייו ובדרך שנובעת מיסוד נפשו, מוסיף לכך את השכבה הרוחנית: הטוב הוא המציאות היציבה, והרע הוא רק עיוות זמני שניתן לתקן באמצעות הבנה ורוח נכונה.
הצטרפו למיזם החדש של הידברות, שמטרתו להעניק לאלפי חיילים בבסיסים ובחזית ערכות שמירה רוחנית עם ציצית, מזוזה, ספרי קודש ותכנים מחזקים. לכניסה >>