החופש עדיין כאן, אבל לי כבר נגמר הכוח. מה עושים?

החופש הגדול ארוך, והילדים שלי דווקא מלאים במרץ. הם רוצים לצאת, לעשות, לבלות, מזמינים חברים, מבקשים עוד פעילות ועוד אטרקציה – ואני מרגישה שאני כבר בסוף הכוחות. בתחילת החופש עוד השקעתי, יזמתי ותכננתי, אבל עכשיו אני רק מחפשת קצת שקט וזמן לעצמי. איך עוברים את המשך החופשה?

קודם כל, כדאי להפריד בין שתי עובדות: לילדים יש הרבה מרץ, ולאמא נגמר הכוח. העובדה שהן מתרחשות באותו בית לא אומרת שאחת צריכה לפתור את השנייה.

לפעמים אנחנו נכנסות לחופש בתחושה סמויה שתפקידנו "לייצר חופש": לדאוג שיהיה מעניין, להעסיק, להסיע, לארח, להפתיע ולמנוע שעמום. וכשאנחנו כבר עייפות – אנחנו מרגישות שנכשלנו בתפקיד.

אבל ילדים לא זקוקים לאמא שהיא צוות הווי ובידור.

מותר לאמא לומר: "היום אני צריכה לנוח". מותר שיהיו ימים פשוטים בבית. מותר לילדים להשתעמם, לחשוב, להציע רעיונות, לשחק ולהסתדר עם מה שיש. ואפילו חשוב שהם ילמדו שהבית אינו מתנהל בכל רגע בהתאם לרמת האנרגיה שלהם.

דווקא אמא שמכירה בכוחות שלה, ולא פועלת מתוך אשמה, מלמדת את ילדיה שיעור חשוב: לכל אדם בבית יש צרכים, רצונות ומגבלות, ואפשר לחיות יחד בטוב גם כשלא כולם רוצים כרגע את אותו הדבר.

החופש לא נמדד בכמות האטרקציות שהספקנו, ואימהות טובה בוודאי לא נמדדת בכמה "נדחקנו לקצה" בעבורם.

לפעמים דווקא כשאמא מפסיקה להרגיש שהיא אחראית לכך שהילדים יהיו מרוצים בכל רגע – היא מגלה שהם יודעים להסתדר מצוין. ואולי אפילו נשאר לה קצת כוח ליהנות מהם.

נועה הראל היא מנחת הורים, יועצת זוגית ויועצת במודעות אישית ובמערכות יחסים. לתגובות: noaharel4@gmail.com