חינוך ילדים

ההשקעה בטיפוח הילדים נראית לו מיותרת, עבורי זה חשוב ומשמח, ונוצרים בינינו מתחים. איך אפשר לגשר?

אחת הסיבות העיקריות לכך שאנשים מדברים לשון הרע היא אי ידיעת ההלכה בנושא הדיבור. לכן חובה על כל הורה ומחנך ללמוד וליישם עד כמה שאפשר את מה שמלמד אותנו החפץ החיים בספר "שמירת הלשון"

ילד נחשב בעיני עצמו חלק מההורה שלו, ועם התפתחותו הוא לומד להבחין שיש לו ישות נפרדת משל עצמו, ושהוא לא כפיל של אף אחד. אט אט הוא מגלה בתוכו דעות, תחושות, כישרונות ורגשות שאינם זהים לשל הוריו

עבודת האדם את ה' אינה רק עניין של רגשות או אמונה פנימית בלבד, אלא גם של פעולה חיצונית המלווה בקיום מצוות ובמעשים ממשיים, בבחינת "וחי בהם". הקורבן, בעל משמעות של הקרבה והשקעה, מראה לילד כי קיום התורה דורש גם מחויבות מעשית

תחשבו על זה רגע: בכל פעם שהידית נפתחת ואנחנו יוצאים לסלון, אנחנו בעצם חווים "יציאת מצרים" פרטית: אשכרה יצאתם מהבור אל האור. וגם: עוד רעיונות לאינטראקציה בונה למול הילדים והמתבגרים שלכם

עכשיו שההורים מרותקים בבית או במרחב המוגן סביב ילדיהם, זהו זמן מצוין להתבונן בהם מרחוק מבלי להעיר הערות על אופן התנהלותם

איך מענישים ילד בצורה נכונה, איך מציבים גבול בלי רגשות אשמה, ואיך נרגעים אחרי פרידה מחברה טובה?

מחנך או הורה חייב ללמוד ולהשקיע בעצמו, לרכוש מידות טובות, להיות מתון וללמוד מתי צריך ימין מקרבת ומתי צריך שמאל דוחה

מי מלמד את האדם לא לכעוס, או כיצד מטפלים בכעס? מי מלמד לא לרכל ולדבר לשון הרע אחד על השני? מי מלמד סבלנות, סובלנות וכבוד האדם? אל תחפשו את התשובה במגרש אחר. הכל בידינו ושלנו

הוא לא קם לתפילה, היא לא מתלבשת בצניעות ואתם מרגישים שכבר אין עם מי לדבר. המיזם הענק של "חברים זה לזה" מציע פתרון פשוט וגאוני

מרגישים שהקול עולה בבית לעיתים קרובות מדי? רגע לפני שאתם צועקים, קבלו 5 כללים יהודיים שיכולים לשנות לגמרי את הדרך שבה אתם מחנכים ומגיבים לילדים

ההטרוגניות בכיתה היא לא מכשול, אלא נכס. היא מאפשרת להעשיר את חוויית הלמידה ולהכין את התלמידים לעולם המורכב והדינמי שמחכה להם מחוץ לכיתה

בקשות פשוטות הופכות לעיתים לשדה קרב, וההורים מרגישים חסרי אונים מול התפרצויות של הילדים, בעיקר בגיל ההתבגרות. האם הילדים לא אשמים ואנחנו יכולים לעשות יותר?

כשהמילה "לא" הופכת למלכת הבית: מדריך להורים שמרגישים שהפעוט המתוק שלהם הפך למנהל קשוח, ואיך לצלוח את השלב הזה עם חיוך 

בעידן הטכנולוגי של הרשתות החברתיות, נדמה שהתחרותיות מתחילה כבר בגן. אז איך ניתן להפוך את הבית שלנו לחממה שמצמיחה ילדים שמאמינים בעצמם? הנה כמה עקרונות שכל הורה צריך להכיר

אסור לנו להסכים עם העובדה הזו ולהעלים עין מהצונאמי הזה, שרק הולך ומתעצם. עלינו לשפר ולהציל את המצב ככל שניתן, ואין ספק שהדבר בידינו. עלינו לדעת שלשיח החברתי במערכות החינוך ישנה השפעה משמעותית

"הבטתי בעיניו, והן הביעו חום וחיבה. האמת, שגם ארוחת בוקר לא אכלתי. פשוט בבית ההרוס שהיה לי, אוכל חם היה חלום רחוק ובלתי מציאותי. 'לא', עניתי"

נסו לשאול את עצמכם: כמה תלמידים בכיתה שלי אוהבים אותי, מעריכים אותי כאישיות מחנכת, ולא כמעביר פדגוגיה? לצערי, מתוך סקרים שנעשו, התשובות לשאלה זו כואבות

אנחנו חווים עליות ומורדות בתהליך התשובה. איך חוסר היציבות הזה ישפיע על הילדים שלנו, ואיך אפשר לחנך אותם ככה?

התפקיד שלנו הוא להיות אלה שלוקחים אחריות על המעגל ומושיטים את היד כדי לשבור את הלופ. אם הילד יהיה זה שייקח אחריות על הרגשות שלנו, נאבד את ההובלה הטבעית שלנו. איך עושים את זה נכון?