האם הורים אמורים לבקש סליחה מהילדים?

האם נכון שהורה יבקש סליחה מהילד כשהוא מרגיש שטעה או פגע בו? האם בקשת סליחה לא עלולה להחליש את הסמכות ההורית? ואם נכון להתנצל – כיצד כדאי לעשות זאת?

כדי לענות על השאלה הזו, חשוב להבין שכהורים אנחנו מחזיקים בשני כובעים:

הורים – בעלי תפקיד ושליחות.

אדם פרטי – שמצוי בתהליך מתמיד של התפתחות בעבודת ה'.

כהורים, התפקיד שלנו הוא להנהיג, להחליט, להציב גבולות, ולעיתים גם לדרוש מהילדים גם כשמשהו לא מוצא חן בעיניהם. העובדה שהילד כועס, מתאכזב או לא אוהב את ההחלטה שלנו, אינה אומרת שטעינו. אם אמרתי "לא" או דרשתי מהילד משהו שנכון בעיניי – אין צורך להתנצל רק משום שהוא אינו מרוצה מכך.

אבל לצד היותנו הורים, אנחנו גם בני אדם, וכבני אדם אנחנו יכולים לעיתים לדבר בצורה שאינה ראויה, או לפגוע. וכשאני מבינה שטעיתי – יש מקום לקחת אחריות ולבקש סליחה.

אם בחרנו להתנצל, חשוב לעשות זאת ממקום של סמכות.

"חשוב לי מאוד שלהבא תבקש רשות לפני שאתה לוקח. כשלקחת בלי לשאול זה הכעיס אותי מאוד, אבל אני מתנצלת – לא הייתי צריכה להתפרץ עליך ככה".

כך הילד שומע שני מסרים ברורים: הגבול שהצבתי נשאר בעינו, ובמקביל אני מתנצלת, ולא טוב לי עם הדרך שבה הגבתי.

יש כאן שיעור חשוב לחיים.

המסר הראשון – מותר לטעות, טעות היא חלק מהחיים והיא לא מילה גסה.

המסר השני – אפשרלתקן. אם טעיתי ומישהו נפגע ממני, יהיה נכון להשתדל לתקן ולפייס את האחר.

והמסר השלישי הוא זרימה – טעיתי, תיקנתי, המשכתי הלאה. לא צריך להיתקע בתוך אשמה או להפוך כל טעות לדרמה גדולה.

אלו כלים שילוו את הילד בהמשך חייו, בכל מערכות היחסים שיבנה. היכולת להודות בטעות בלי לחוש שהערך שלי מתערער או תלוי בהיותי צודק, היא נכס יקר ערך לחיים.

נועה הראל היא מנחת הורים, יועצת זוגית ויועצת במודעות אישית ובמערכות יחסים. לתגובות: noaharel4@gmail.com