סיפורו המדהים של בוסתנאי: הנסיך הפרסי משושלת בית דוד

פרס, 618. המלך חוסרו פרויז התעורר משנתו בצעקות ובבהלה, כשדם נוטף ממצחו.

חוסרו היה המלך העשרים ושניים באימפריה הסאסאנית הפרסית, ויש סבורים שהיה הגדול מכולם. כינויו היה "פרויז", שמשמעותו בפרסית "בלתי מנוצח". ואכן, כבר לפני עשר שנים הביס את הביזנטים, כבש מהם את סוריה, ארץ ישראל וטורקיה, והגיע עד שערי יוון. בשנה הנוכחית הוא כבש את מצרים. אכן, בלתי מנוצח. אבל בתוך ארמון מלכותו, על מיטתו, בשנתו, מישהו ככל הנראה הצליח לנצח אותו, או לפגוע בו. מי זה היה? לא תאמינו.

משרתיו ושומרי ראשו נזעקו מיד. חלקם הקיפו את מיטתו וחלקם בדקו את כל הכניסות והיציאות, למצוא את התוקף. הם שפשפו את עיניהם. במו ידיהם וחרבותיהם הגנו על כל הדלתות, כיצד נכנס לכאן אדם שהעז לתקוף את המלך הבלתי מנוצח?

אך המלך רק מלמל: אותו זקן נורא הוד השביע אותי, אך לא הבנתי דבריו... המשרתים תהו על דבריו. הם לא ראו שום זקן באולם השינה של המלך, ולאט לאט הבינו שמדובר בחלום. אך אם זה חלום, מהיכן הגיעה פציעתו של המלך, הנוטפת דם? אין זה כי אם חלום אלוהי!

המלך קרא לכל המלומדים והמכשפים בחצרו. האימפריה הסאסאנית היתה אלילית, עובדת עבודה זרה, והמלך חוסרו נלחם בנוצרים. אך המכשפים לא הצליחו להבין מה אירע בחלום. לפי סיפורו של המלך, הוא היה מהלך בבוסתן ובו פירות מיוחדים במינם, וכורת את עצי הבוסתן בזה אחר זה. כשהגיע לעץ האחרון, נצר רך וקטן, לפתע הופיע מולו זקן נורא הוד, אדמוני ויפה עיניים, ואחז בו בחזקה, שכן ככל שהיה אותו אדם זקן ואיש שיבה, היה גם גיבור חיל נורא. הזקן הניף את המלך באוויר, חטף ממנו את הגרזן והכה על מצחו. לאחר מכן השביע אותו בשם האלוקים: "אל תכלה את בוסתני! שמור על הנצר הזה כבבת עינך, ולא מרה תהיה אחריתך". הזקן אמר לו את שמו, אך השם נשתכח מן המלך.

אחד ממקורבי המלך היה יהודי חכם. הוא ידע שהמלך השמיד את כל ראשי הגולה של היהודים ואת משפחותיהם, כיון שלא רצה בקיומם של מנהיגים דתיים אחרים מלבד מנהיגי האימפריה הסאסאנית. ראשי הגולה הם זרע בית דוד, בן אחר בן ליכניה מלך יהודה. אותו זקן היה לא אחר מאשר דוד המלך עליו השלום, שבא להגן על הנצר האחרון מבית דוד. ומיהו אותו נצר? אישה אחת השאיר המלך ולא פגע בה, שהיא ובעלה מזרע בית דוד, ואותה אשה היתה מעוברת. העובר שבבטנה הוא הנצר האחרון לבוסתן המפואר של דוד המלך עליו השלום, ולכן הוא נזעק ממקומו כדי להגן עליו!

שמע המלך את הדברים, ונזכר כי אכן, שמו של אותו זקן היה דוד. הוא שלח והביא את האישה אל ארמונו, ומעתה ואילך שמר עליה מכל משמר. כאשר נולד בנה, הוא הגן עליו, דאג לרפואתו ולמזונו, וקרא את שמו "בוסתנאי", על שם הבוסתן אשר ראה בחלומו. בוסתנאי גדל כנסיך בין נסיכים, ומדרש קדום מתאר את גדלות רוחו: "ויגמל בוסתנאי ויגדל וילמד תורה ומשנה ותלמוד, הלכה וחכמה ותבונה, ויוגד למלך ויתאב לראותו ויצו להביאו אליו... ויעמוד לפני המלך מאז עד עת ערב ולא נענע ראשו ולא הסיע רגלו, ויבא זבוב ויעמוד על רקתו ויך אותו וינשכהו ולא הבריחו ויטף דמו לפני המלך... ויאמר לו המלך: למה לא הברחתו מעל פניך? וישיבהו: מוסר זה ירשנו מאבותינו, כי מעת הורדנו מכתר מלכותנו וחויבנו לעמוד בהיכלי מלך, לא לדבר ולא לצחוק ולא להרים יד בפניהם".

כאשר גדל בוסתנאי, היה לראש הגולה הארבעים ואחד של יהדות בבל המפוארת.

בוסתנאי היה נסיך ממלכת פרס, והמלך השיא לו לאשה את בתו, הנסיכה הפרסית איזדדואר. לימים נולד ויכוח קשה בין החכמים האם גיורה של הנסיכה היה כהוגן, ומסקנתם היתה שהגיור אכן בוצע כהלכה, והיא, וכמובן גם ילדיה, יהודים כשרים.

עקב פרסומו של בוסתנאי כנצר מבית דוד, וגדולתו בחייו, רבים מגדולי ישראל המתייחסים לבית דוד, החזיקו כתב ייחוס עד לבוסתנאי, שמוכיח שהם מזרע בית דוד. מביניהם: רבי שמואל הנגיד, רב עמרם גאון, רבנו גרשום מאור הגולה, המהר"ל מפראג ורבי פנחס מקוריץ.