מה אומרת לנו האות צ' על פי התורה והקבלה?

סוגיות בתנ"ך

שם האות צד"י הוא מלשון "צד". פירוש המילה "צד" הוא: דבר חלקי שאיננו שלם בפני עצמו, אלא מרכיב את השלם ביחד עם היפוכו, וכל אחד מן הצדדים הוא פן וגילוי אחר של הדבר השלם. משום כך אנו קוראים לכל אחד מכיווני המרחב - צד, כיוון שכל ממד של המרחב מורכב משני כיוונים הופכיים.

המילה "צד" משמשת גם לתיאור לכידת בעל חיים, מפני שפעולת הלכידה נעשית על ידי חלוקת השטח לשני חלקים, חלק קטן, תחום ומסוגר, שבו נמצא בעל החיים, וחלק גדול פתוח. אם כן, ניתן לומר כי הקפת שטח במחיצה שייכת למשמעות האות צד"י, כיון שלכל מחיצה ישנם שני צדדים, אשר שניהם יחד מרכיבים את השטח השלם. מתוך כך מובנת גם שייכות האות דל"ת לשם האות צד"י, כיון שאות זו מבטאת את המידה, שהיא המאפשרת חלוקת דבר אחד לשני חלקים.

המושג "צורה", מורכב גם הוא מהאות צד"י, כיון שהחומר היסודי, כאשר אין לו שום צורה, הרי הוא כולל בתוכו את כל הצורות שאפשר לעשות ממנו, אם כן עשיית הצורה, היא תחימה והגבלה (צד"י) של החומר היסודי (רי"ש), בצורה שרק חלק מתכונותיו יכולות לבוא לידי ביטוי.

משל למה הדבר דומה? לגוש חומר גדול, שטמונות בתוכו כל צורות הפסלים שניתן לפסל ממנו. אמנם אחר שפיסלו ממנו צורה אחת, נמצא שלא בא לידי ביטוי אלא צד אחד של החומר היסודי, שהכיל את כל סוגי הצורות. וכן הדבר גם באטומים, שכידוע הם מכילים בתוכם את תכונות כל סוגי החומרים שבעולם, וכאשר מסדרים אותם בצורה כלשהי, בא לידי ביטוי רק חלק מתכונותיהם.

גם במילה "צל" אנו מוצאים משמעות דומה, אלא שהצל הוא יצירת צורה (צד"י) על ידי שלילה (למ"ד) של האור, שהרי הצל אינו אלא היטל של הצורה האמיתית.

כעת ניתן להבין מדוע המילה הראשונה בתורה שמתחילה באות צד"י, היא: "בצלמנו", שהרי מה שהאדם נברא בצלם אלוקים, הכוונה שצורתו כצורת האלוקים. אמנם ודאי שאין לקב"ה צורה פיזית, שניתן לבטא אותה בחומר, אך יש כאן צורה (צד"י) שהיא היטל (למ"ד) של המהות (מ"ם) הרוחנית על המציאות הפיזית.

גם יצר לב האדם נקרא בלשון זו, מפני שבאדם גלומות האפשרויות להיות בצלם אלוקים, או כבהמה, ח"ו, והיצר הוא שצר את צורתו לטוב או למוטב. גם המילה "צדק" מורכבת מ"צד", כיון שהצדק הוא הצורה הרוחנית שצריך האדם ליצור בעצמו, שהרי אדם החי על פי כללי הצדק, יודע שדבר שאינו צודק, אין לו זכות לעשותו, ומבחינה רוחנית אין לו כוח, והוא אינו יכול כלל לעשותו. אם כן חייו מוגבלים (צד"י) על פי מידת (דל"ת) הצדק.

כעת מובן מאליו מדוע הגמרא במסכת שבת מתארת את האות צד"י במילה "צדיק", שהרי צדיק הוא אדם שצר את צורתו לפי הצורה וההגבלה של הצדק.

מלבד משמעות האות צד"י המבוארת עד כאן, כמבטאת צמצום ויצירת דבר חלקי, משמשת האות צד"י גם לבטא התגברות של צד אחד על השני, ופריצה לתוך תחומו, שהיא חיבור של שני הצדדים, דהיינו היפך המשמעות הראשונה.

צורת הגיית האות צד"י נעשית על ידי צמצום הלשון אל השפתיים, והעברת האוויר דרך חור קטן מצד אחד אל השני. דבר זה תואם בדיוק את משמעות האות צד"י.

האות צד"י משמשת כמבטאת תחימה וצמצום במילים הבאות: מצור; לחץ – שהוא ניסיון לתחום ולהקטין יותר את הצד השני; צר – שהוא התוצאה של הלחץ וההקטנה; צרה – שהיא מועקה הלוחצת את נפש האדם; וגם רצון – שהוא כוח שדוחף את האדם, דהיינו שהוא לוחץ עליו. מתוך משמעות זו, מופיעה האות צד"י גם במילים: אָצַר ונָצַר, שמשמעותן היא שמירה מפני התפרצות חיצונית.

המשמעות של פריצת התחימה ומעבר לצד השני, נמצאת במילים: פרץ; להנץ; נֶצֶר – שהוא גידול הפורץ מהשורשים אל מחוץ לאדמה; מצה – שהיא מצב שבו שני אנשים עומדים משני צדדי המתרס, ומנסים לגבור איש על רעהו; ניצים – שהם האנשים שבמצה; ניצחון – שהוא הצלחת אחד מן הניצים; ציצית – שיוצאת ומשתלשלת מחוץ לתחום הבגד; נוצץ – שהוא דבר שפורץ לתודעתנו מרחוק, בגלל התנוצצותו; מציץ – שהוא דבר שנמצא מחוץ לתחומנו, ובכל אופן נראה לנו, דהיינו שהוא כביכול פורץ לתחומנו, וכמו "מציץ מן החרכים (שיר השירים ב' ט'); וציר, שהוא שמאפשר לדלת להסתובב ולפרוץ מצד לצד.

השורש "יצק", אינו מבטא שפיכה בעלמא, אלא שפיכת הנוזל, שהוא דבר שאין לו צורה, לתוך כלי או דבר אחר שנותן לו צורה. ובפרט באה משמעות זו לידי ביטוי כאשר התורה מדברת על יציקת מתכות, שבה המטרה היא לגרום למתכת להתקשוֹת בצורה זו.

אדם לץ נקרא כך, משום שהליצנות והצחוק מהותם היא לפזר את מחשבת האדם, לבחון כל דבר בקלילות, ולא לאפשר לו להתרכז בנקודה אחת ולתפוס את עומקה (ומשום כך הצחוק נקרא היום בידור, דהיינו פיזור בארמית). פירוש המילה הוא שלילת (למ"ד) הצמצום וההתרכזות (צד"י) (משום כך נאמר "אל תוכח לץ", מפני שהלץ ודאי לא יקבל תוכחתך, ולהיפך, רק ישנאך, שאין חסרונו בנגיעה או מידה מגונה שיש בו, אלא כל מהותו היא להיות קליל ולא לקבל מוסר).