"גם אחרי עשר המכות: למה בני ישראל לא האמינו באופן מוחלט?

אחרי שבפרשה הקודמת משה מסכים לקבל על עצמו את תפקיד הגואל, ה' מדבר אליו ואומר לו את נאום הגאולה, שאותו הוא צריך להגיד לבני ישראל.

הנאום מכיל עשר הבטחות: "וארא, הקימותי, שמעתי, והוצאתי, והצלתי, וגאלתי, ולקחתי, וידעתם, והבאתי, ונתתי". מתוכם רק אחת היא גם דרישה מבני ישראל, האמירה השמינית: "וידעתם כי אני ה'". נראה שזה כל מה שנדרש מבני ישראל, לדעת את ה'. מכוח הברית בני ישראל יגאלו וינחלו את הארץ, כפי שנפתחים דברי ה', וארא אל אברהם וכו', וגם הקימותי את בריתי וכו'.

בעצם לא נדרש מבני ישראל שום דבר מעשי, מלבד לדעת ולהאמין בה', "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון". ועוד, גם "וידעתם" מגיע בין ההבטחות. הנסים והתשועה יהיו כל כך חזקים, שממילא ידעו, זו הבטחה ונתינה של ה'. שהרי כאשר רואים דברים במציאות, ממילא יודעים.

אבל בפועל, לא קיימו בני ישראל את חלקם, "ולא שמעו אל משה". אמנם עדיין לא ראו את הנסים הגדולים, אבל ראו את האותות, ותמורת זה היו צריכים לכל הפחות לשמוע אל משה.

וגם בהמשך, לאורך כל הדרך לא קיימו בני ישראל חלק זה בשלמות. אחרי כל עשר המכות, שלא נראו כמותן מעולם, עדיין, בעמדם על הים, לא כולם האמינו בשלמות, לא היו במדרגה של "וידעתם כי אני ה'", ושוב בכל שלב ושלב כך. ולכן נדרשו מהם בסופו של דבר הרבה יותר דברים כדי להוכיח את עצמם, וגם נגזרו עליהם ענשים שונים, כולל ארבעים שנה במדבר.

מה מסובך כל כך בלדעת? פשוט כל כך, אלקי אבותיהם נגלה עליהם, הוא מבטיח נסים ונפלאות וגם מקיים, מה לא ברור?

את הסוד מגלה הנביא יחזקאל: "ויהי דבר ה' אלי לאמר: בן אדם דבר את זקני ישראל... את תועבת אבותם הודיעם: ואמרת אליהם כה אמר אדני ה' ביום בחרי בישראל ואשא ידי לזרע בית יעקב ואודע להם בארץ מצרים ואשא ידי להם לאמר אני ה' אלהיכם: ביום ההוא נשאתי ידי להם להוציאם מארץ מצרים אל ארץ אשר תרתי להם זבת חלב ודבש צבי היא לכל הארצות: ואמר אלהם איש שקוצי עיניו השליכו ובגלולי מצרים אל תטמאו אני ה' אלהיכם: וימרו בי ולא אבו לשמע אלי איש את שקוצי עיניהם לא השליכו ואת גלולי מצרים לא עזבו ואמר לשפך חמתי עליהם לכלות אפי בהם בתוך ארץ מצרים: ואעש למען שמי לבלתי החל לעיני הגוים אשר המה בתוכם אשר נודעתי אליהם לעיניהם להוציאם מארץ מצרים" (יחזקאל כ').

לבני ישראל היה מסובך לדעת את ה', משום שהם היו קשורים להשקפה האלילית המצרית, כפי שאמרו חז"ל, "הללו עובדי ע"ז והללו עובדי ע"ז".

מדוע התורה לא מגלה שום דבר על זה? מי שקורא את הפרשה, יכול לחשוב שבני ישראל סתם לא רצו לדעת את ה', היה להם קשה.

התשובה היא, כי זה באמת "סתם". כל האלילות היא אכן שום דבר, אין לה שום בסיס, התורה לא מוכנה להציג אותה אפילו כקושי. שם, מתוך נקודת מבטם של בני ישראל, להתנתק מהתפיסה הזו היה נשמע דבר בלתי אפשרי, אבל כל זה אכן סתם, כפי שמתייחסת לזה התורה, שקוף, כלום.

זה המסר שמלמדת אותנו התורה: לפעמים התפיסות המקובלות במקומנו נראות לנו מוצקות כל כך, שאי אפשר להתנתק מהן. אבל במבט של זמן, כשמסתכלים רק מנקודה של אמת ושקר, הסיפור הוא כמו בתורה: ה' מתגלה, רואים את מעשיו, וצריכים רק "לדעת", זה הכל. כל השאר פשוט שקוף.