האם אבנים יכולות ליפול מן השמיים? התשובות המרתקות לאורך ההיסטוריה

האם אבנים יכולות ליפול מן השמים? התשובה כתובה בספר יהושע: "ויהי בנסם מפני ישראל, הם במורד בית חורן, וה' השליך עליהם אבנים גדלות מן השמים עד עזקה, וימתו רבים אשר מתו באבני הברד מאשר הרגו בני ישראל בחרב" (יהושע י'). את מורד בית חורון אנו רואים מימיננו כאשר אנו עולים לירושלים בכביש 443. ישנם מספר זיהויים לאבנים אלו, אך מה חשבו על כך בעולם במשך ההיסטוריה?

"הדבר לא יתכן", כתב אריסטו. אריסטו לא הכיר את ספר יהושע, אבל הוא התייחס לדיווח שתואר בזמנו, כי בעיר אגאספוטמי נפלו אבנים מן השמים. לפי אריסטו, בשמים אין אבנים ואין סלעים, כל גרמי השמיים עשויים מחומר ייחודי שאין כדוגמתו בארץ. למה? כי לפי סברתו, אם היו עשויים מסלעים או מחומר אחר שמוכר בכדור הארץ, הם לא היו יכולים לרחף באוויר, אלא היו נופלים.

סברות זה נחמד, אבל במשך שנים רבות דברי אריסטו נחשבו כאמת. דיווחים שונים חזרו על עצמם כי אבנים אכן נופלות מן השמים, אבל עולם המלומדים התעלם מהם. ב-7 בנובמבר 1492 נכחו הקיסר מקסימליאן ופמלייתו באנזיסהיים שבאלזס הצרפתית. לנגד עיניהם ירד מן השמים מטר של אבנים – אך המלומדים ביטלו את העדות הזו, אבנים שהתעופפו ברוח.

ב-24 ביולי 1790 התרחש בדרום מערב צרפת מטר של אבנים שנפלו מן השמים. האקדמיה במדעים לפריס הכריזה כי מדובר ב"תופעה שלא תיתכן פיזית", ולכן היא לא התרחשה.

הטאבו נשבר רק בשנת 1803, כאשר שוב ירד מטר של אבנים מן השמים, והוא נבדק באופן אישי ע"י החוקר ביוט מהאקדמיה הצרפתית למדעים. המלומדים נאלצו להודות: יש אי שם בשמים אבנים משוטטות ומרחפות, שעשויות להגיע לכדור הארץ בצורה של גשם.

אך בספרים קדומים, בערך מזמנו של יהושע בן נון, מוצאים אנו תיאורים של אבנים שירדו מן השמים. טקסט קדום בשם "ויזודחי מאגה" מתאר גשם של "סלעים גדולים כמו עצים". טקסט אחר בשם "קואחטיטלן" מתאר "מטר של אש ואבנים לוהטות".

אם רוצים לתארך את האירועים הללו, זה יהיה די קל, בהתחשב בכך שבספר יהושע מתואר שבאותו היום עמדו השמש והירח. עמידת השמש והירח צריכה להשפיע על כל כדור הארץ, ולא רק על המקום שבו התרחשה המלחמה. ואכן, תיאורים מכל רחבי העולם מאותו הזמן מתארים את עמידת השמש והירח.

בהיסטוריה של קולחואקן שבדרום אמריקה, היכן שכיום שוכנת מקסיקו, נכתב כי בעבר הרחוק לא נגמר הלילה זמן רב. אור נמנע מן העולם באורך של לילה נוסף מלילה רגיל. אם נשווה למתואר בספר יהושע, שהשמש נתנה יום נוסף בארץ ישראל ("ולא אץ כיום תמים"), הרי עולה מכאן כי בחצי הכדור השני היה לילה נוסף. גם בחלקים אחרים של אמריקה נשמר אותו תיאור: המלומד הספרדי ברנרדינו דה סאגון מביא מסורות של שבטים ילידים באמריקה, כי באותו הזמן גם הירח עמד מלכת.

מסורות אלו חשובות, שכן מדובר בשבטים שלא הכירו את התנ"ך ולא ידעו עליו. הן סיפרו לפי תומן על דברים שקראו בכתובות הקדומות של אבות אבותיהם, ומסתבר שהם מתאימים למסופר בספר יהושע.