השואה

האם ניתן היה לנצח את גרמניה הנאצית מוקדם יותר? מובן שהכל בידי שמיים, אבל היסטוריונים כיום טוענים כי טכנית זה היה אפשרי

רונית פרידמן ידעה תמיד שסבתה שרדה את המלחמה בדרך נס, אך היא מעולם לא דמיינה שביקור מקרי בבניין ישן יחשוף ארגז מסמכים נסתר. "זו הייתה עבורנו סגירת מעגל מצמררת", היא מספרת על הרגע ששינה את חייה

ביום הזיכרון הבין-לאומי ה-30 לשואה, הגיע נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי לאתר ההנצחה בבאבי-יאר. בנאום שנשא, הדגיש: ״חובה על העולם לזכור את ההבטחה 'לעולם לא עוד' ולשמור עליה״

דו"ח חדש המתפרסם לקראת יום השואה הבין-לאומי, מצביע על החמרה מתמשכת בגל האנטישמיות ברחבי העולם. על פי הנתונים, השנאה כלפי יהודים הפכה לתופעה שיטתית, הכוללת גם מקרי אלימות קטלניים וגם הסתה נרחבת ברשתות החברתיות

הגסטפו סימן את ננסי כמטרה מרכזית. הם כינו אותה "העכבר הלבן", משום שהיא, כמו עכבר, שוב ושוב נעלמה להם מהידיים. שינתה דפוסי תנועה, החליפה כינויים, עברה בין ערים בלי להותיר שגרה ניתנת לאיתור

בין צריפים פשוטים ועתיד לא ברור, צמחה אצלו ההבנה שהדרך היחידה לנקמה אמיתית במשטר שהחריב את משפחתו, היא בנייה: לבנות ידע, מדע, טכנולוגיה

מאחורי השם הפיוטי הסתתרה מציאות קשה ואכזרית. ההנהגה הצבאית היפנית, שראתה כיצד צי המלחמה שלה מתרסק מול העליונות האמריקנית, חיפשה "נשק נס". התוצאה הייתה החלטה מודעת להשתמש בגופם ובחייהם של אלפי צעירים כאמצעי נשק חד-פעמי

בונאנו, כך מספרים, אמר: "בשביל הסנדק שלכם – אעשה הכול". הוא ביקש דבר אחד: ברכה. הרב קם, הניח יד בעדינות על כתפו של ראש המאפיה, ובקול שקט אמר: "שתאריך ימים ותמות במיטתך". במרחבי העולם התחתון, זו הייתה הבטחה שלא רבים זכו לה

קנה רובה ושני אקדחים מהודקים לגופה, שני רימונים מוסתרים עמוק בבגדיה, ותחתית כפולה בסלים שבהם חומרי נפץ מוסווים מתחת לשכבה תמימה של תפוחי אדמה. זו הייתה רניה קוקילקה – שליחת מחתרת, לא לוחמת מהאגדות אלא נערה מגטו קטן בפולין, שנדחקה לתוך תפקיד של חיים או מוות

המעפילים הובלו למעצר בחיפה ובעתלית; הספינה נגררה, הפרשה נרשמה כהצלחה מודיעינית – והפיקוד הבריטי סימן וי. אלא ששם, רגע אחרי שהדלת נסגרה על העצירים, התחיל המהלך שהבריטים לא חזו: הקרב עבר מהים אל אולם בית המשפט

הכול קרס באוגוסט 1942. הגרמנים פלשו, הוקם גטו, וביום אחד נורא רוכזו כ־1,850 מיהודי לנין ונורו אל תוך בורות ביער. רק 28 בעלי מקצוע "חיוניים" נותרו בחיים – בהם פיי, כצלמת

ב־13 במאי 1946 גלשו אל נמל חיפה שתי אוניות מעפילים קטנות, על סיפונן כאלף ניצולי שואה. אחד מהם היה מרדכי טובין, בן 32, שבאמתחתו מזוודה דלה, מספר על היד - וסיפור בלתי ייאמן על תעוזה, זיוף, והברקה יהודית שהביכה את האימפריה הבריטית והכניסה להיסטוריה את השם המוזר: T.T.G.

מאוטהאוזן לא נבנה כדי להחזיק שבויים; הוא נבנה כדי לשבור אותם. עבודה רצחנית במחצבה, רעב קיצוני, מחלות והשפלה שיטתית. אל תוך המציאות הזאת הושלך נער רזה בן שלוש־עשרה־ארבע־עשרה, בודד לחלוטין – הוריו ואחותו יירצחו בהמשך בשואה, והוא יישאר בלי משפחה, בלי בית ובלי תחושת עתיד

לפי עדויות של שותפיו ושל ניצולים, הונפקו מסמכי חסות גם ליהודים שלא היה להם כל קשר לספרד, כל עוד ניתן היה להצילם. ההערכות מדברות על כ־5,000 עד 5,200 בני אדם שזכו למסמכים שכאלה

בעוד היא מתוחקרת ומעבירה מידע על רשתות המחתרת, גילו ב־SOE דבר מטריד: הגרמנים כבר מכירים אותה. ביוני 1943 היא נידונה בהיעדרה לעשר שנות עבודת כפייה. במונחי מלחמת העולם השנייה, פירוש הדבר היה שבכל חזרה לשטח היא למעשה הולכת לזרועות אויב שמחפש אותה במפורש

התהייה מה עלה בגורל הספרים הפכה עם השנים לאחת התעלומות הגדולות של מחקר השואה. האם האוסף הועבר לגרמניה? פוזר בין ספריות אוניברסיטאיות? נשדד על ידי חיילים ואזרחים והפך לרכוש פרטי?

מסמכים מודיעיניים שנחשפו בארגנטינה מעלים כי הרשויות ידעו על שהותו של יוזף מנגלה במדינה במשך שנים. למרות זאת, לא נעשה דבר כדי להביאו לדין על זוועותיו מתקופת השואה

דיאנה בודיסבלייביץ', אם, אחות מוסמכת ואזרחית אוסטרית שחיה בזאגרב, בחרה מסלול אחר. מבחינתה, עמידה מנגד מול רוע אינה ניטרליות – אלא שותפות. כשנודע לה שילדים מתים באלפים במחנות קרואטיים, היא קיבלה החלטה אחת ברורה: לא להסתפק בזעזוע מוסרי, אלא לפעול

שלושה ימים ושלושה לילות הוא שרד לבדו בקור הנורבגי העז. הוא התחמם בחום האש שפרצה בזנב המטוס, ואכל מן המזון שמצא בתיקי האוכל של הילדים. לבסוף, ציידים נורבגים, שראו את ההתרסקות ויצאו לחפש את המטוס, מצאו את יצחק בין ההריסות – חי, פצוע, רועד, אבל נושם

אמירותיו של גז'גוש בראון האנטישמי, שכיבה בעבר חנוכייה עם מטף, גוררים ביקורת חריפה לאחר שהתבטא נגד יהודים מחוץ למחנה המוות באושוויץ-בירקנאו. האם הוא יעמוד לדין?