חדשות בארץ
מהגטו לשירת "אל מלא רחמים": סיפורו המטלטל של השופט מנחם נאמן
השופט בדימוס וניצול השואה, מנחם נאמן, נשא בעצרת המרכזית ביד ושם את תפילת "אל מלא רחמים". בראיון מרגש שיתף איך בשואה אביו הבריח תפוחי אדמה בחג הפסח: ״אסור היה לקחת לכיס דבר, מי שלקח היה מקבל מלקות, הוא עשה את זה בגלל מסירות נפש״
- יובל אביב
- פורסם כ"ז ניסן התשפ"ו
ניצול השואה מנחם נאמן בתפילת "אל מלא רחמים" (צילום: רפי בן חקון, יד ושם)
ניצול השואה מנחם נאמן בתפילת "אל מלא רחמים" (צילום: לע״מ)
סגן נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה לשעבר, מנחם נאמן, נשא אמש (שני) תפילת "אל מלא רחמים" מרגשת במיוחד. בעצרת הפתיחה הממלכתית ליום הזיכרון לשואה ולגבורה, שנערכה בכיכר גטו ורשה ביד ושם.
נאמן בן ה-88 נולד ב-1938 בבריאזה שברומניה וגדל בקימפולונג מולדובנסק, בן זקונים לפרידה ולמשה נוימן, ולו שני אחים ושתי אחיות. בסוף שנת 1941 גורשה משפחתו ברכבת בקר לעיירה אטאקי שברומניה, ומשם הועברה דרך נהר הדניסטר אל גטו שרגורוד שבאוקראינה.
בראיון לאתר ynet הוא תיאר את אחד הזיכרונות הראשונים מילדותו בתקופת השואה: "הזיכרון הוא המעבר. כשאני מחזיק איזשהו פרט קטן, ואבא ואמא וואחיותיי מחזיקים כמה דברים, ואנחנו מיד נאלצים, כשאנחנו עוברים את נהר הדניסטר, אנחנו נאלצים למכור את הדברים האלה כדי לקבל איזושהי פרוסת לחם".
נאמן סיפר כי גם בתנאים הקשים בגטו, הקפיד אביו בחג הפסח לשמור שלא יאכלו חמץ: "אכלנו תפוחי אדמה, שאבא השיג תוך כדי עבודת הכפייה שלו. הוא הוציא מהאדמה תפוחי אדמה וסלק. אסור היה לקחת לכיס דבר, מי שלקח לכיס מיד היה מקבל מלקות, והוא עשה את זה בגלל מסירות נפש בשביל המשפחה, וקיבל מלקות".
אחיו הבכור של נאמן נספה באושוויץ יחד עם סבתו, לאחר שנשלח להונגריה. נאמן עצמו שרד יחד עם יתר בני משפחתו: "זה בדיוק כשאני חושב על החסדים שהקדוש ברוך הוא השפיע על המשפחה שלנו, שבתנאים האלה, כשלכולנו היה 41.5 מעלות חום, שרדנו. אנחנו כולנו, חוץ מהאח הגדול שנספה באושוויץ".
הוא הוסיף: "כשאני חושב על החסדים האלה שאנחנו בכל זאת ארבעת הילדים האחרים, וההורים הצלחנו לשרוד ולחזור חזרה, זה חסד עצום שהוא השפיע על האמונה שלי ועל כל ההתנהגות שלי בכל חיי".
לאחר המלחמה נאלץ נאמן לסייע בפרנסת משפחתו כבר בילדותו: "אבא שלח אותי למשפחות לשיר כדי לקבל תרומה ואנחנו ככה ניסינו להתקיים", סיפר. בהמשך בחר אביו לעלות לישראל, למרות הצעות לעבור לארצות הברית: "למרות שהוא היה חסיד ויזניץ', אבא אמר 'אני לא נוסע לארצות הברית, אני נוסע לארץ ישראל'. הוא ידע שכל מה שאנחנו נקבל כאן זה אוהל במעברה, ובשנת 1950 היה שלג בכל הארץ והאוהל שלנו עף, ואותי לקחו שוב לבית חולים עם דלקת גרון קשה מאוד, ושוב חשבתי שלא נשרוד, ושוב סבלנו. אני כל הזמן מרגיש - 'עד הנה עזרונו רחמיך ולא עזבונו חסדיך".




