השואה

שמונים שנה אחרי גירוש של יהודי מישקולץ, מוקם מרכז יהודי היסטורי בעיר, אשר ישרת את אנשי הקהילה, ואת האלפים שמגיעים לקברו של רבי ישעיה מקרעסטיר

לילדים, שחיו בפחד תמידי, הוא היה מגדלור. הוא שר עמם "אני מאמין" בלחש, סיפר על משה רבנו שהוביל את העם לחירות, והבטיח שיום אחד האור יחזור. מסירותו לא הייתה רק פיזית – הוא שמר על נפשם, נתן להם תחושת משפחה בתוך ההרס

מתוך הסמטה החשוכה, בצעדים חרישיים ומחושבים, פסעו שני אנשים הדורי פנים. גלימותיהם הארוכות רטטו ברוח. האחד מהם אחז בידה של ילדה קטנה, עיניה פעורות מאימה ושערה פרוע. פניהם היו מתוחות, לחוצות

הגרמנים היו בטוחים שהיא פרו נאצית, בעקבות קשריה עם חתניה, אך כאשר קצין נאצי ביקר בביתה ושאל מה הוא יכול לעשות למענה, תשובתה הייתה "להסתלק עם חייליך מן המדינה"

עיריית אוטווה פיטרה את היועץ המשפטי שלה לאחר שהואשם בהשחתת אנדרטת השואה בעיר. ראש העיר גינה בחריפות את היועץ המפוטר: ״הפעולות באנדרטה אינן מייצגות את הערכים שלנו"

ג'ובאני פלטוצ'י היה קצין משטרה איטלקי, ששירת בתקופת מלחמת העולם השנייה. כנראה לעולם לא היינו שומעים על מעשיו של אותו שוטר אלמוני בעיר רייקה, אילולי סיפורי ההוד שנקשרו לראשו לאחר מלחמת העולם השנייה

כבר באותה השנה הכינו קנריס וסגנו תוכנית להפלת המשטר הנאצי, במידה והיטלר יפתח במתקפה לכיבוש חבל הסודטים. אך הסיפוח, שהתרחש ללא שום ירייה, גרם לכך שתוכניותיהם לא יצאו אל הפועל

הוחלט לבחור בגופתו של גלינדר מייקל, אדם חסר כל ולוקה בנפשו, שמת בראשית 1943 בעקבות בליעת רעל שהכיל חומצה זרחתית. הסיבה לבחירה הייתה העדר של ממצאים בגוף שיכולים לגלות לגרמנים את סיבת המוות האמיתית, ולהוכיח שהאדם לא מת בטביעה

בכנר הצליח לשמור על קור רוח בשעה ששוחח עם הקצין, שישב מולו ושיחק עם אקדחו. אך לפתע זינק בכנר על רגליו, והתחיל לצעוק על הקצין. אם אתה חושב שאני מסתיר יהודים, אנא מצא אותם! היכן הם? מתחת לשולחן שלי?

המפקד קם ממקומו בזעם, הצמיד את פניו לפניה וצרח בטירוף במלוא גרונו: "את מבקשת ממני למסור לידך את היהודים המלוכלכים הללו?! הסתלקי מכאן מיד, לפני שאחטוף את דרכונך השוויצרי ואכלא גם אותך יחד עמם!"

שנה לאחר הגעתם נפטר יחיאל אשכנזי גומפריך, מחשובי הקהילה. החסר מורגש בלבבות, ונוצר צורך דחוף – מקום קבורה מכובד. הסוחר מרדכי מודל, אדם עשיר ונכבד, רוכש חלקת קרקע מחוץ לחומות העיר. שם, על אדמתה של גרמניה, מוקם בית הקברות היהודי הראשון של ברלין

הלורד מוין אמר לו בבוטות: "מה אעשה במיליון יהודים? היכן אשים אותם?". בעקבות המעצר והחקירות, ברנד לא חזר אל אייכמן בזמן, והעסקה, שיכלה להציל מיליון יהודים, לא יצאה אל הפועל

הקהילה משגשגת ומתפתחת, ובמהלך השנים, רוחות רעות נושבות בגרמניה. פרעות תתנ"ו משאירות את האומה היהודית חרוכה ומדממת. גדולי ישראל נרצחו, ספרים נשרפו וקהילות שלימות נחרבו

בליל ה-13 באפריל 1946 הכניס דיסטל חבר נוסף מאנשי הקבוצה אל תוך המאפייה. הם ערבו את הרעל בדבק, ובמשך שעות רבות עבדו ברציפות, והספיקו למרוח את הרעל על גבי 3000 כיכרות לחם שהיו מיועדות לאספקה למחנה השבויים

גנגל הבין שסיכוייה של גרמניה לנצח במלחמה אפסו, והוא החליט שלא להילחם על העיר. הוא לא יכול היה להיכנע בפני הכוחות האמריקאים, מפני שבעיר הייתה יחידה של אנשי ה"ואפן אס אס", אותם אנשי אס אס שהצטרפו לוורמאכט ונלחמו בטירוף עד למותם, והם היו יורים למוות בכל מי ששקל כניעה

הוא הבין כי הגרמנים רוצים פשוט לחסל, להשמיד, להרוג ולאבד, ואין כוח שיעצור אותם. כולם מפחדים מהם. ואז החליט להצטרף למחתרת. הוא השיג מצלמה קטנה ומיוחדת, במושגים של אותם ימים, והחל לצלם את מעשי הגרמנים

הקרדינל פנה אל בעלי האסם וביקש מהם באופן אישי לתקן את העוול, ולהסיר את הכתם ההיסטורי שרובץ עליהם. לא זו בלבד, אלא שהוא הבטיח להם שהוא לוקח על אחריותו לממן את כל הפינוי, ולבנות להם את קירות האסם מחדש, באופן טוב וראוי יותר ממה שהיה קודם לכן

באומץ בלתי רגיל היא נסעה לפריז, ונכנסה לתוך מפקדת הגסטאפו כדי להעביר מסר לקצין נאצי ששיתף איתם פעולה. היא היתה צריכה לגייס את כל האומץ שקיים ביקום, כדי להסתנן כיהודייה עם תעודה מזויפת ללב המעוז הנאצי

ברשות המורדים היה מקלע אחד, כמה עשרות אקדחים, בקבוקי תבערה ובקבוקי חומצה. הגרמנים נכנסו לתוך הגטו בטנקים ובמכונות יריה, ולמורדים לא היה באמת סיכוי ריאלי, אבל הם החליטו כי לא ילכו כצאן לטבח

אפרת ברזל משוחחת עם סיון אלמוסלינו אלבז, ועם הרבנית שוורצמן – בתם של הרב שלמה וולבה זצ"ל והרבנית רבקה, על סיפורי גבורה מהשואה, ועל "אמונתך בלילות"