גיל ההתבגרות הגיע: למה הוא כבר לא מקשיב לי?!

גיל ההתבגרות של ילדינו עלול לעמת אותנו עם ויכוחים, כעסים ותחושת פגיעה בסמכות ההורית שלנו. הילדים הממושמעים והצייתנים פתאום מתנגדים, מתריסים, לעיתים אף מתחצפים ועושים ככל העולה על רוחם. מה קורה שם? על מה ולמה המהפך שחל בהם?

המתבגרים שלנו עוברים תהליך של רכישת מובחנות. מובחנות היא בעצם הבחנה – הפרדה בין מי שאני לבין מי שמחוצה לי. ילד נחשב בעיני עצמו חלק מההורה שלו, ועם התפתחותו הוא לומד להבחין שיש לו ישות נפרדת משל עצמו, ושהוא לא כפיל של אף אחד. אט אט הוא מגלה בתוכו דעות, תחושות, כישרונות ורגשות שאינם זהים לשל הוריו, ואז הוא מתחיל לגבש את זהותו העצמית, את ה"מי אני?", ומחפש את מקומו הייחודי בעולם. הבעיה מתחילה כשאותו מתבגר חש צורך להילחם על קבלת לגיטימציה להיות מי שהוא, בנפרד ומשונה מהוריו, והם, כתגובה, כועסים עליו ורואים זאת כמרידה בסמכותם.

בתקופת גיל ההתבגרות חלים במתבגר שינויים רבים כדוגמת שינויים פיזיים – הוא משתנה מצורת ילד לצורת בוגר, ממדי הגוף עולים ומקבלים מראה שונה וההורה עומד משתאה: "הוא גבוה ממני בראש, ומתנהג כמו ילד חסר אחריות!". גם תחומי העניין משתנים: "היא עסוקה כל היום במראה החיצוני שלה ובמעמד החברתי שלה!". המתבגרים מעדיפים לחזק קשרים חברתיים על חשבון קשרים משפחתיים, וההורים עלולים להרגיש דחויים ומבולבלים. לדוגמא: בשעה עשר וחצי בלילה, נערה בת שש עשרה עושה הכנות ליציאה מהבית. אמה דרוכה: "מה את עושה?". "יוצאת!", משיבה הילדה בקוצר רוח.

"בשעה מאוחרת כל כך בלילה?!", נחרדת האם.

 "מה הבעיה?", הבת מרימה גבה.

האב מתערב: "מה הבעיה?! אתמול חזרת בשלוש לפנות בוקר והיום לא הלכת ללימודים! אני לא מסכים שתצאי!". הבת לא מגיבה, וכאילו לא שומעת דבר, יוצאת מהבית ומשאירה מאחוריה זוג הורים חסרי אונים. "היא לא סופרת אותנו!", "אנחנו אוויר בשבילה!", "מה קרה לילדה שלנו?".

לא קל להיות הורים לילדים מתבגרים: לשאת את גחמותיהם, לשמוע את דבריהם המתריסים ולחוות את מעשיהם הלא שקולים, ויחד עם זה להישאר תומכים. תחושת הפגיעה בסמכות עלולה להביא את ההורה להגיב בחריפות, אלא שתגובות חריפות עלולות לחזור אל ההורים כבומרנג, ולהפוך את יחסיהם עם המתבגר לעכורים, ואת המצב בבית לבלתי נסבל.

אז איך צולחים את התקופה הזו בשלום?

ראשית, משנים תשתית.

א. חום ואהבה. לפני הכול, חשוב להכין את התשתית בעודם ילדים קטנים – לייצר אווירה חמימה ואוהבת. כשילד חש חום וקרבה להוריו, זה מעניק לו חוסן רגשי שאיתו יוכל לצאת בביטחון אל העולם הגדול.

ב.משמעת וסמכות. בגיל הרך חשוב לפתח בילד את הכוח לציית לסמכות. משפטים כמו "כך אמרתי" או "כך אנחנו עושים", מעניקים לילד ביטחון – "יש לי גב, ההורה שלי מעלי ואני יכול להישען עליו". הורה שידבר לילדו בגובה העיניים יערער לו את היציבות ויגרום לו לחוש בלתי מוגן.

שנית, משנים הילוך.

הילדים גדלו. כמתבגרים, עליכם לשנות את יחסכם אליהם בהתאם. כדי להגיע למובחנות, המתבגר מוכרח לדעת מה דעתכם על עניין מסוים, ואחר כך יבדוק עם עצמו מה שיקול דעתו בנושא. לא כדאי לכפות ציות לסמכות בנושאים שמאפשרים גמישות. כבדו את היותם בוחרים, ואפשרו להם לקבל החלטות משל עצמם (מובן שכדאי להמשיך לכוון אותם, אך לא להחליט במקומם). תנו להם לבחור את החברים שלהם (למדו אותם כיצד לזהות סוגי בני אדם), ושחררו את "בעל המאה הוא בעל הדעה" – גם אם אתם משלמים, אפשרו לילד לרכוש פריטים לפי טעמו.

היו מובחנים. אם לא הושלמו אצלכם תהליכי ההתבגרות שלכם, ההתבגרות של הילד מחזירה אתכם להתבגרות שלכם. זוכרים את התקופה שלכם כמתבגרים? יכול להיות שיש תהליכים מסוימים שלא סיימתם, וכעת צפים ועולים על פני השטח. שימו לב לכך.

מעוניינים לבדוק אם המובחנות שלכם טובה דייה? ענו על שאלה אחת קצרה: מה קורה לכם כשהמתבגר צועק, כועס ומטיח האשמות כלפיכם?

האם אתם מרגישים דחייה? בהלה? דחף לפייס?

אם עניתם בחיוב, כדאי לכם לפתח את המובחנות שלכם. אדם שאינו מובחן דיו צריך שתמיד יהיו מרוצים ממנו וישמעו בקולו. "פתאום הילד שלי, עצמי ובשרי, דוחה אותי?!", זה בלתי נסבל.

הורה מובחן דיו מבין שהמתבגר לא באמת מתכוון לפגוע בו, ולא באמת דוחה אותו – הוא פשוט עובר תהליכים פנימיים כדי לצאת לרשות עצמו כבוגר אחראי על חייו.

הורה יקר, האם היית רוצה שילדך יישאר ילד? הרי ודאי שחשוב לך שיהפוך לבוגר עצמאי ומוצלח. כמו ששמחת שהילד החל לעמוד, לזחול, לצעוד וללכת כך תשמח שאתה פוגש תהליך חדש זה של רכישת מובחנות וצמיחה אישית אצל ילדך. התחל לנופף לו לשלום כמו אז, כשהלך לגן הילדים, רק שהפעם נופף לו לשלום ל'גן החיים הבוגרים".

מיטל מדי היא מאמנת תודעתית, יועצת זוגית ומדריכת הורים במחלקת חש"ן הידברות.