אני כל הזמן נאבקת עם הבת שלי על צניעות. מה עושים?

אנחנו הורים בעלי תשובה. זכינו להקים בית של תורה, אבל הבת שלנו מתווכחת איתנו הרבה בענייני צניעות. אנחנו מרגישים שאנחנו כל הזמן במאבק איתה. מה עושים?

אמא יקרה!

את מתארת בת שגדלה בבית שעשה דרך, עשה בחירות, התקרב, ועכשיו דווקא במקום שחשוב לכם כל כך – אתם פוגשים בהתנגדות. זה לא רק הוויכוח על החצאית או על סגנון הלבוש, אלא על דרך, ועל הנכונות לוותר בשביל האמת.

לפעמים אנחנו לא סובלים רק מההתנהגות של הילד, אלא מהמחשבה שההתנהגות שלו מספרת עלינו משהו. אולי זה אומר שלא הצלחנו, אולי אנחנו לא מספיק יציבים.

לעיתים זה יכול לגעת בנקודה אפילו עמוקה יותר. אתם יכולים להרגיש אל מול החברה שממנה באתם, שאתם דוגמא, ואליכם העיניים נשואות. התחושה הזו שמודדים את הדרך שלכם לפי ההתנהגות של הילדים שלכם, עלולה להוסיף מתח על המתח שאתם מצויים בו גם כך.

החיים שלנו בכלל, וחינוך הילדים בפרט, הם לא קולאז' של רגעים נבחרים, אלא התמודדות יומיומית שבונה את מי שאנחנו. הילדים שלנו הם בני אדם. יש להם קצב, בחירה, אופי והתמודדות משלהם.

החובה החינוכית שלכם אינה לגרום לבת שלכם לשמור על כללי הצניעות בנקודת זמן עכשווית.
החובה שלכם היא להורות דרך. לא לנאום, לא להיכנס למאבקים, לא ויכוחים מתמשכים – רק הכוונה. להיות תמרור שמראה לאן צריך ללכת.

פעם ראיתם תמרור שרץ, או צועק על מי שלא נשמע להוראה שלו? ודאי שלא! פשוט כי זה לא חלק מהתפקיד שלו.

כדי שתצליחו להיות במקום הנקי הזה, שעושה באחריות את תפקידו וזז הצידה, כדאי שנעשה אבחנה חשובה.

האירועים בחיים מתחלקים לשניים: אלו שיש בידינו לשנותם, ואחרים שאינם בשליטתנו.

בידיכם לומר מה חשוב בבית שלכם, בידכם לכוון, בידיכם ללמד דרך תנועת החיים הטבעית שמתקיימת באורח החיים שלכם מה נכון, על מה ראוי להילחם ובעבור מה שווה לעשות ויתורים.

מה שלא בידכם, זה הרצון שלה, הדרך שאותה היא צריכה לעבור כדי שהערכים שלכם יהפכו להיות שלה וחלק ממנה, הקצב שלה, ההזדהות שלה עם כל זה.

ככלל, ילדים בדרך כלל ממשיכים את דרכם של ההורים, אף על פי שהדרך לא תמיד סלולה.

אנחנו לא מזמנים קשיים, אך כשהם מגיעים לפתחנו, יש להם ערך בפני עצמם. הרבה מאוד כוחות, יכולות, ומתנות מתגלים דווקא דרך הקשיים הללו.

כשאנחנו מנסים לשלוט על מה שאינו בשליטתנו, אנחנו בעצם נכנסים לכביש ללא מוצא. לעיתים הרבה מאוד אנרגיה מושקעת שם, והתוצאה היא כמעט תמיד חוסר אונים.

לכן, אמא יקרה, קחי את החינוך כמשימת חיים. תמיד תשאלי את עצמך "מה את רוצה?", ותבדקי אם מה שאת רוצה הוא משהו שיש בידך להשיג. יתכן שאת רוצה שהיא תתלבש בצניעות. האם זה באמת רצונך, או שהרצון האמיתי הוא שהיא תתחבר, תרצה, תאהב, תעריך את הצניעות? כדי שבתך תתלבש בצניעות, יתכן שיש לך מה לעשות (ויש לזה מקום – לאירוע מסוים, או כשמתארחים). אך כדי שתקרה התנועה הפנימית, זה רק הדרך והזמן שהיא צריכה לעשות.

נועה הראל היא מנחת הורים, יועצת זוגית ויועצת במודעות ומערכות יחסים. לתגובות:Noaharel4@gmail.com