האלימות מתפרצת, שום מקום כבר לא בטוח – ומה אנחנו יכולים לעשות?

ב"ה השבת נקרא את פרשת "אמור אל הכהנים". חז"ל אמרו שלכל פרשה יש קשר ישיר לכל המאורעות הקורים במהלך השבוע. לפניכם פסוק בסיומה של הפרשה, נחשו מה הקשר הישיר שלו לשבוע האחרון שעבר עלינו: "וְאִישׁ כִּי יַכֶּה כָּל נֶפֶשׁ אָדָם מוֹת יוּמָת".

התשובה ברורה: אלימות.

האלימות בקרב ילדים ונוער היא תופעה מדאיגה ומבהילה למדי. בעבר אמרו שהיא גוברת, אבל היום היא כבר מתפרצת, פוגעת וקטלנית, בכל אתר ואתר. אין יום אחד בלי דיווחי אלימות בקרב ילדים, כבר בגיל הרך, ודאי בקרב בני הנוער - ובכל המגזרים. ואנחנו רק בפתח של הצונאמי הגדול... אחוזי הנשירה של בני נוער מבתי הספר רק עולים. תופעה זו משפיעה לא רק על הפרט, אלא גם על החברה כולה. הרחוב כבר לא בטוח, בית הספר גם הוא לא בטוח, לא לתלמידים ולא לצוותי החינוך.

מה קרה לנו?

אחת הסיבות המרכזיות להתפתחות דפוסי אלימות בקרב ילדים ובני נוער מתבגרים נעוצה בדפוס התנהגות ההורים בבית. לאופן שבו מתקיימת התקשורת הבין-אישית במשפחה חלק מרכזי ומשפיע מאוד על התנהגות הילדים. כאשר ההורים מפגינים בריונות, אגרסיביות או התנהגות אלימה, הילדים רוכשים דפוסים אלו ולומדים כי אלימות היא דרך לגיטימית להתמודד עם קונפליקטים ומצבים שונים.

ראשית, חשוב להבין כי הילד הוא בבחינת "ספוג שסופג הכל". ספוג שבלע את הסביבה הקרובה אליו. התנהגות ההורים, שנחשבת למודל החיקוי הראשוני, משפיעה עמוקות על האופן שבו הילד תופס את העולם ואת דרכי ההתנהלות בו. הורים שמביעים תוקפנות מילולית או פיזית כלפי בן הזוג, ילדיהם או אחרים, מייצרים אווירה של פחד וחוסר ביטחון בבית. הילדים נחשפים למסר כי כוח הוא הדרך להשגת מטרות, מה שמגביר את הסיכוי לכך שהם יתנהגו באלימות כלפי בני גילם.

התקשורת הבין-אישית בתוך המשפחה משחקת תפקיד מכריע. תקשורת פתוחה, מכבדת ותומכת יוצרת תחושת שייכות וביטחון, שמפחיתה התנהגות אלימה. לעומת זאת, תקשורת שמבוססת על צעקות, ביקורת בלתי פוסקת ואי הבנה, גורמת לתסכול מצטבר בילדים ובנוער, המוביל פעמים רבות להתפרצויות אלימות. בריונות ואלימות יכולים להיווצר גם מתוך הצורך להגן על עצמם או להציג כוח כלפי הסביבה, במיוחד כאשר הילדים מרגישים חסרי אונים בבית או בבתי הספר, כשאין מי שמעריך אותם או מגן עליהם.

כמו כן, הלחץ החברתי וסביבת האקלים בו גדלים הילדים הוא אחד הגורמים המרכזי להחרפת האלימות. ילדים חסרי מענה רגשי/נפשי טיפולי ימצאו את עצמם מהר מאוד במעגל האלימות - כסופג או כמי שמוביל לאלימות.

גורם נוסף להתפרצות האלימות הוא חוסר ריגושים וסיפוקים בקרב בני הנוער. כיום אפשר לפלח בקלות את אחוזי עיסוק בני הנוער: 55% מסתובבים, משוטטים ומחפשים את עצמם או את אחרים; 25% סגורים בביתם במערכות הטכנולוגיות והמולטימדיה; ו-20% מתעסקים בלמידה, בחוגים ובשגרה נורמטיבית. לאור התמונה הזו, אין להם מה להפסיד. מבחינתם, הם הלכו לאיבוד, ולא מספק אותם כבר שום דבר מלבד ליצור מהומה סביבם. אבל הם לא אשמים!

אז מה עושים?

הפחתת האלימות בקרב ילדים ונוער מחייבת התייחסות יסודית להתנהגות ההורים בבית ולדפוסי התקשורת המשפחתית. הורים חייבים לשמש מודל לחיקוי חיובי, לפתח תקשורת מכבדת וליצור סביבה בטוחה ויציבה, תומכת ומקצועית. חינוך רגשי והעלאת המודעות בקרב ההורים יכולים לסייע בשבירת מעגל האלימות, ולהוביל לדור צעיר שמכיר בדרכי פתרון קונפליקטים בדרכים שאינן אלימות. כך נוכל לבנות חברה בריאה, מתחשבת ויציבה יותר לעתיד.

כמו כן, חייבים לשנות את דפוסי מערכות החינוך. התאמת מוסד חינוכי מתאים לילדים הוא יסוד ועיקר להתפתחות תקינה של בני הנוער. אחת הטעויות הנוראיות שנעשו היא הקמת חטיבות הביניים. שילוב ילדי כיתה ו' עד כיתה ט' הוא הרס מוחלט לשכבות הצעירות. צריך לשנות את זה, ויפה שעה אחת קודם. כמו כן, יש להקים מוסדות מקצועיים וטכנולוגיים שנותנים מענה לתלמידים שזקוקים למענה אחר, ולא רק לתעודת בגרות. דבר נוסף ונורא הוא הטרפת המרוצה והסטרס הפדגוגי, הן בקרב צוותי החינוך, והן בקרב התלמידים. זה אחד הגורמים ללחץ פנימי בנפש האדם, המביא לידי התפרצות ואלימות מילולית ופיזית קשה עד מאד.

והכי חשוב: ערכים! להתחיל להקים תכניות לימוד לערכים בזהות היהודית, מבלי להתבייש. אנחנו במדינת היהודים, וצריך להתנהג כמו יהודים: "רחמנים", "ביישנים", "גומלי חסדים". אלו הערכים שלנו. אם לא נשקיע בהם כבר בגיל הרך, לא נצליח לשנות מאומה בהפחתת האלימות והצונאמי המתפרץ.

הורים יקרים, אל תחכו שיעשו את העבודה בשבילכם במערכות החינוך. גדלו את ילדיכם בסביבה ובמערכות חינוך שמלמדות ומשקיעות בערכים חינוכיים על ערכי וסמל היהדות.

הרב ישראל אזולאי הוא קצין ביקור סדיר ויועץ חינוכי במחלקת יהלו"ם של הידברות.