מילים יכולות לפגוע: איך אפשר ללמד את הילדים להימנע מאונאת דברים?

השבת ב"ה נקרא שני פרשיות, בהר ובחוקותי. אחד הנושאים המובאים בפרשת בהר הוא נושא האונאה – אזהרה חמורה על פגיעה בין אדם לחברו. וכך אומר הכתוב: "וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ, וְיָרֵאתָ מאלוקיך כִּי אֲנִי ה' אלוקיך". את עניין האונאה ביאר רש"י ע"ה: "כאן הזהיר על אונאת דברים, שלא יקניט איש את חברו,ולא ישיאנו עצה שאינה הוגנת לו, לפי דרכו והנאתו של יועץ. ואם תאמר 'מי יודע אם נתכוונתי לרעה', לכך נאמר 'ויראת מאלוקיך', היודע מחשבות הוא יודע".

בעוד אנו עוסקים בחינוך לחברה תקינה בעל יושרה, מוסריות וערכי חיים משותפים בתא המשפחתי, במוסדות החינוך, במעגלי התעסוקה השונים ובכלל באומה הישראלית כולה, הנה האונאה פוגעת ברקמה החברתית, באמון ההדדי, מסיטה מאורחות חיים ישרים לדרכים עקלקלות ומקולקלות וודאי מנוגדת לערכי התורה והיהדות בכלל.

מילים פוגעות – ברוב השיחות שלי עם תלמידים, צוותי חינוך והורים, עולה נושא האונאה. גם אם לא קוראים לו בשמו המקורי, כפי שקראתו תורתנו הקדושה, "אונאה", הדברים וברורים שהאונאה מקננת וגורמת הרס בקרב התלמידים, צוותי החינוך וההורים. רצוני לומר: אין שולחן של דיונים שלא נאמרים בו משפטים כגון: "הוא אמר לי מילים קשות" / "אילו מילים היא דיברה על המורה" / "אתה ילד רע", ועוד... משפטים מסוג זה הם חלק מזערי מאלפי דוגמאות לאונאה שבני אדם משתמשים בהן בכדי לפוגע בזולת, מבלי להבין עד כמה הן פוגעות וזורעות הרס בחינוך, בין הורים לילדים, בין תלמידים למורים ולהיפך. 

על פי התורה, איסור ההונאה הינו איסור חמור מאד, ומנוגד לחיי חברה ישרה, שכן אונאה אינה רק שקר או גניבת דעת, אלא ניצול חולשה ופגיעה ברגשי האחר, כשלתוצאות יש השלכות הרסניות להווה ולעתיד. בימינו אנו, של עקבתא דמשיחא, "חוצפא יסגא". רבים מהתלמידים מקניטים ופוגעים קשות בצוותי החינוך, עד שממש יורדים לחייהם הפרטים. איך מורה יכולה לחזור הבית לחיי משפחתה אחרי יום מפרך בביה"ס, ולאחר שספגה מילים קשות מהתלמידה שלה ליד כל הכיתה? זה בלתי נסבל וכואב נורא. כך קורה גם במעגלים שונים, הן בבית בין הורים וילדיהם והן בחוגי חברה שונים. התמונה ברורה וכואבת, אבל האם מישהו מנסה להביא ריפוי ולמזער ככל שניתן את "מכת האונאה" שהורסת כל מרקם חינוכי בפרט ובכלל? התשובה היא לא! תמיד נהיה עסוקים במי אשם, בהענשה ובבקשת הנקמה.

וְרַפֹּ֥א יְרַפֵּֽא

ראשית אסור לנו להשלים עם התובנה של "בעקבתא דמשיחא חוצפא יסגא", ולשבת בחיבוק ידיים ובאפס מעשה. אדרבה, חז"ל גילו לנו במה עלינו להתעסק כדי לרפא את החברה הישראלית: לשים נגד עינינו את עיקר עסק החינוך בין אדם לחברו, בין מורה לתלמיד ובין תלמיד למורה ולהוריו. עלינו לפעול בכל הכלים שברשותנו, ולהציב בפנינו מטרה, למזער את עניין האונאה בחברה הישראלית, שמתחיל בבית ובבית הספר. יש להטמיע בתלמידים, בצוותי החינוך ובהורים את ההבנה שהאונאה היא פגיעה בזולת שיוצרת הרס לדורות. ילד יכול לוותר על כל חייו ולצלול לתהומות הפשע רק בגלל פגיעה של מילים שאמר לו חבר, הורה או מורה. עלינו לעודד דיאלוג פתוח וכן בין תלמידים, מורים והורים, שבו כל אחד יכול להביע את תחושותיו מבלי לפגוע באחר, רצוני לומר: תקשורת חיובית ומכבדת. היום, לצערנו, הילדים לא יודעים לדבר משהו אחר, כי זה מה שהם שומעים בכל אתר ואתר, ולכן חשוב להקנות להם כלים לשיח מכבד, להקשבה אמיתית ולפתרון קונפליקטים בצורה נכונה. ובעיקר יש להראות להם דוגמא אישית. הם חייבים לחוש את זה מבפנים, שאנחנו המבוגרים לא מקניטים אף אחד. זכרו היטב: ימי הילדות והנערות הם תקופה של חיקויים. אנחנו המראה שלהם גם בחדרי חדרים.

הורים צריכים לשדר לילדיהם מסר של קבלה, תמיכה ואהבה ללא תנאי, וללמד אותם כיצד לתקשר בכבוד גם כשהם כועסים או במצוקה. כך מונעים פגיעה רגשית בלתי מודעת, שמובילה לאונאה. יש לטפח תרבות של סליחה וסליחה עצמית בשגרה החינוכית והמשפחתית. ההבנה שגם כשנפגענו, יש דרך להעניק ולבקש סליחה, ולהמשיך הלאה בלי לשאת טינה ושנאה. נסו לתאר כיצד ינהג ילד ששומע את אמא שלו מדברת בטלפון ואומרת: "אני בחיים לא אסלח לה אחרי מה שהיא עשתה לי"...

כלים לחיים

· למד/י לאהב את עצמך במובן החיובי, כי כדי לקיים "ואהבת לרעך כמוך" צריך להקדים את "כמוך". אדם שלא מעריך את עצמו, במובן החיובי, לעולם לא יאהב ויכבד את האחר, וקרוב הוא לאונאה.

· ברחוב קוראים לזה: "צוחק מי שצוחק אחרון". בחינוך, חז"ל קוראים לזה: "מידה כנגד מידה". אל תפגע בזולת, כי בסוף אתה תיפגע הרבה יותר מאשר אתה פגעת.

· נסה/י לחשוב לפני שאת/ה מדבר/ת. האם הדברים אמת? נחוצים? מה יצא לי מזה? הפסקה קצרה לפני תגובה מונעת פגיעות רבות שנאמרות מתוך אימפולסיביות, כעס או רצון להצחיק.

· הרגילו עצמכם לפרגן, לעודד, לחזק, לדבר בנעימות ובנחת, לשים לב למי שנמצא בצד וחלש בחברה. על ידי פעולות אלו האדם מתרגל להשתמש בכוח הדיבור לטובה, וממליא יתרחק מאיסור ההונאה.

הרגילו עצמכם לפרגן, לעודד, לחזק, לדבר בנעימות ובנחת

והמרגלית של כל המאמר הזה: בבקשה מכם, למדו אמונה. אמונה בהשגחת הבורא היא הנותנת להתרחק מכל הכיעור וההרס בחינוך קלוקל. חיזוק באמונה נותן נחת, מרגוע נפשי ותובנה לחיי חברה תקינים עם ערכים, זורעת אהבה ומרחיקה כל אונאה ושנאה, נקימה ונטירה. האמונה היא ה"בושם" למרפא הנפש שלנו ושל ילדינו, כי כל מצוותיך אמונה, וצדיק באמונתו יחיה.

הרב ישראל אזולאי הוא קצין ביקור סדיר ויועץ חינוכי במחלקת יהלו"ם של הידברות.