תרבות יהודית

ב. מיכאל: "תודה לבורא עולם על הממתקים הנפלאים בבריאה. הביטוי 'המלך בשדות' מושאל ממשל שאמר בעל התניא - האדמו"ר הזקן זצוק"ל, אודות חודש אלול"

כמו השמש, גם אנחנו - לעתים 'זורחים' ורוקדים משמחה, לעתים 'שוקעים' בהרהורים נוגים. 'ימי השנאה והאהבה', קורא לזה הרב וולבה זצ"ל בספרו 'עלי שור'

פה ושם אני רוקד./ פה ושם אני רועד. / עודי, אך לא רחוק שאתמוטט./ ה’ ימלוך לעולם ועד. 

למי שייכת הארץ הזו, ומה צריך להיות צביונה? שירה לנדאו בשיר מיוחד ומרתק, על מקומה של האישה החרדית בחברה הישראלית בת זמננו

איטי: "יֵשׁ יָמִים / בָּהֶם מְנַקֵּר הָרָעָב / אֶת פִּסּוֹת הַנְּיָר הָאַחֲרוֹנוֹת / הַמְּעִי חוֹשֵׁק לְעוֹד / פְּרוּסַת מִשְׁפָּט אוֹ מִלָּה"

שירה לנדאו: בוקר. עכשיו השמש זורחת. ואני אורחת בביתי. בוקר. לא מאוחר מלראות, קרניים ראשונות של שמש".

שיר זה נכתב מול נרות החנוכה: "דקות דוממות. שלושים הן / ותרצד בהן שלהבת / גם השוגים בפחד, עשרה טפחים מתחת - ונלחמים לגעת באור / הנושאים עין דומעת, תובעת - גם הם רוצים להיות חלק מהאור"

השיר עוסק במלחמה שבין תרבות יון הסוגדת לאדם ומתרכזת בתרבות הגוף, לבין תורת ישראל שבה יש התיחסות לגוף ולנשמה המופלאה

קראו והאזינו לשיר הנוגע והמרגש שכתבה המשוררת והפזמונאית חמוטל עפרון-בן זאב, לקראת שחרורו הקרב ובא של יהונתן פולארד: "שהחיינו וקיימנו אחי יהונתן, כמה חיכינו. הגיע הזמן. נפלאתה אהבתנו, לך אחי. ברוך הבא". שירה: גולן אזולאי

שיחה מיוחדת עם שישה זמרים ומוזיקאים שתורתם היא אומנותם הראשונה, עוד לפני הזמר: שלמה כהן, יהודה דים, מנדי ג'רופי, שלמה אשר, ניר קפטן ומידד טסה. כיצד משלבים בין הכולל לבמה? איך נשמרים ממכשולי המקצוע? איך נראה סדר היום של זמר-אברך? וכיצד מתייחסים אליהם במקומות הלימוד?

הוא התחיל את דרכו האומנותית כצייר רחוב בבוהמה התל אביבית, ואף עיצב קעקועים, כיום הוא מוכר ציורים לחסידי סאטמר - וגם לגויים שמתחברים לדמויות של צדיקים. יצירותיו מעטרות את רחובות צפת, אבל עם כל ההילה הרוחשת מאחוריו, עדיין הוא מאמין כי הציור אינו אלא אמצעי לעבודת הבורא. הצייר הצפתי, גדי דדון, מגולל את ציור חייו

"שים נא ידך הטובה על מצחי / וברך אותי בברכת כה הנים לא נים". שיר מרגש זה, שכתבה נעמה הנקין ז"ל - מקבל כעת, לאחר לכתה, משמעות כפולה ומכופלת. המילים כמו זועקות מתוך האדמה הספוגה בדם, ומבקשות דבר אחד: זכרו אותי. הזכירו את מעשיי, דברו על מי שהייתי ומי שרציתי להיות. יהי זכרה ברוך

את השיר הנוגע הבא פרסמה רבקה דויטש בדף הפייסבוק שלה "מילים ונקודות" - לזכרם של בני הזוג הנקין הי"ד. "נא אלוקים היושב במרומים / ואת זוג ההורים הקדושים מחבק / עטוף ארבעה יתומים זכים / שבערב חג אחד - כל עולמם התרסק..."

ושוב עונה חולפת / אדמת ליבי עמל / רוח בשדותיי לוטפת / לוחשת חרש "גדל"

הוא צייר חרדי - אבל קהל היעד העיקרי שלו אינו דתי ברובו. כשהיה חייל חייו ניצלו בזכות הציצית שהגנה עליו, את עיקר ההשראה ליצירה הוא שואב מפנימיות התורה, והוא רואה בעבודה שלו "חובה מוסרית" כנגד כל מי שמנסה להכפיש את עולם התורה. תכירו את הצייר (המוכשר) דוד מונצרש, שמציג בימים אלה תערוכה מיוחדת במינה

אבי בניון מגייס בהדסטארט תמיכה לדיסק החדש שלו, 'אדם אחר', ומסביר למה בחר בדרך הזו, ומה מיוחד בדיסק החדש

עבודת אינפוגרפיקה יהודית, באדיבות זוג שהעדיף לשמור על עילום שמו, אודות ראיית הטוב

ההצלחה לא הספיקה עבורי. הרגשתי שאני נתקע מאחורי הקלעים, ולא מצליח לשבור את תקרת הזכוכית שתוביל אותי לקדמת הבמה. הטור של שי דיבו כהן, מיומנו של יוצר

שירה כהן: "שיר זה מוקדש לכל הרווקות המחפשות, הדומעות, המבולבלות, הקרובות לייאוש חלילה. שיר זה מוקדש לכל הנשמות התועות שאבדה להן הדרך אל עצמן. שיר זה מוקדש לתקווה ולאמונה. כן. לתקווה ולאמונה, שיום אחד זה יקרה. יום אחד עוד יימצא לך - הזיווג שלך"

כי ביום ההוא/ יִמָלֵא העולם/ אור גדול./ ואדם לרעהו,/ יחייך אז/ בחום.

בעבר התחלתי להאמין שאין לאף אחד את היכולת להיות מאושר באופן נצחי וקבוע. חשבתי שככה זורמים החיים - בין עליות לירידות, בין הצלחות ואכזבות, בין השמחה והעצבות. היום אני יודע שאפשר אחרת

ממשיכים עם עבודות האינפוגרפיקה המדהימות ששולח אלינו זוג אנונימי, שהפעם מתמקד בנושא לשון הרע

בואו נאמין בעולם טוב יותר/ שאפשר לחיות בו ביחד/ נקבל זה את זה, נוותר, נתגבר/ נחיה בשלום, לא עוד פחד.

שירה כהן: "מי זה ששמע את התפילה החרישית / מתוך מעיי זעקתי, והיא כל כך אישית / מי זה שלמד שביליי - בעל פה, ללא מפות? / ממיטיבי הלכת הוא, הן זאת אפשר לראות"

תהילה א. / "פסעתי בדרכים, ריח של בוץ / שמש ביישנית ליטפה פניי / מנחמת על הדרדר והקוץ / אבני הנגף סיכלתי ברגליי"

יוסף בלו: "ישראל הן אותיות 'יש לי אר,יש לי אש'. יש מתוך עמינו שסובלים, שנשמתם נשרפת על מוקד של אש מכלה ובאותה הוויה ,על אותו המוקד, יש אש מאירה שמביאה רפואה. תכלית השיר הוא איך להביא רפואה לסובלים שירגישו שדווקא מהעונג, באמצעות לימוד וחיבור לכלל ישראל - אפשר להגיע לעונג"

זוג גולשים שביקשו לשמור על אנונימיות מגישים עבודות אינפוגרפיקה מדהימות בנושא אהבת ישראל. מתחילים בעבודה הראשונה: ואהבת לרעך כמוך

נועה ג: "שיר זה מתבסס על הגמרא. בעניין שאדם מסרב לציית לבי"ד, כתוב ש:"כופין אותו עד שאומר 'רוצה אני'"

ג'סיקה: "השיר נכתב על רקע התחושות שלי במהלך התקרבות והתרחקות, מהאמת של השם יתברך"

ב. מיכאל: "שיר זה כתבתי לאור תחושת ההתעלות שהרגשתי, לאחר שהאזנתי להרצאה באתר הידברות. תודה לכם"